רפי החל לשחק רבות במשחק ורכש לו חיבה רבה. על כן החליט לחרוג ממערכת הלימודים
הסטנדרטית של משרד החינוך והחל ללמד אתי ילדיי התיכון את המשחק.
הוא לימד את חניכיו את החוקים המינימליים ביותר מכיוון וידע שככל שהמשחק יהיה יותר
שכונתי כך האהבה כלפיו תגדל, כך שבכלליות התלמידים ידעו שיש שני שערים, אסור לזוז,
יש דבר כזה "פאול" אבל לאף אחד אין מושג מה הוא (דבר שרק דרבן את הנערים ללמוד
לזרוק טוב למרות המכות בידיים) וכמובן איך לחטוף כהלכה (ומאחר ולאיש לא היה מושג
מהו פאול, החטיפות כללו כאב לא קל בהחתלה).
התלמידים, אשר היו מאז ומעולם חבורה של אנשים אשר מעדיפים להתנסות בכל דבר ספורטיבי
כל עוד הוא לא כולל שימוש כלשהו בכדור ומאפשר עישון מסיבי בכל עת, החליטו לשתף
פעולה ולמרבה הפלא, לשיעוריו של רפי החלו להגיע תלמידים באופן סדיר ולא באותו אופן
מקרטע של 4-6 אנשים בשיעור. למעשה מאז לימוד המשחק היו שעורים שמדד הנוכחות הגיע
כמעט ל10. רפי החל להתלהב מן הרעיון והחליט להמיר את מגרש הכדורסל\כדורגל\כדור יד
שהיה עשוי מאספלט למגרש פריסבי מקצועי (בסטנדרטים חובבניים) בעל סימוני שער בצבע
כחול תכלת מעורר חלחלה, שמסיבות לא מובנות עורר בתלמידים רצון עז להקיא… אבל גם
לשחק. מאז תלמידים החלו לשחק באופן דיי סדיר וכבר כמה שנים טובות שבהן יש גרעין דיי
קשה של שחקנים שחלקם אפילו דיי טובים. משחק קטן אצלנו זה ארבע על ארבע ומשחק גדול
כולל בסביבות הארבע\שלוש קבוצות מזמינות של בערך שישה אנשים.
אני התחלתי לשחק פריסבי בכיתה י', בערך יומיים לאחר שהגעתי לבית-הספר. לא למדתי אותו בשיעוריי הספורט אלא מסוגדיו של רפי שהתאהבו במשחק. בתחילה, בואו נאמר שהייתי קצת פחות מההגדרה של שחקן טוב, למעשה הייתי גרוע. אבל עם הזמן התחלתי להשתפר והתאהבתי במשחק. לפניי כשנה קיבלתי את העבודה הכי טובה בחיים שלי - למכור ארטיקים. איזו עבודה אדירה זה למכור ארטיקים… מרוויחים טוב, אנשים נחמדים, וכל הגלידות שקיבתי הקטנה מסוגלת לצרוך (עד לנקודה שבה תכולת הקיבה שלי עולה על הכמות שהיא יכולה להכיל ובמקרה הזה יש גם קצת פליטות שיעשעו אותי, בכל אופן, על לקוחות. פשוט מקצוע גדול. אבל להגיד לכם מה יותר טוב מזה… למכור ארטיקים בפסטיבל הבוםבמלה 2003!!! היה ממש כיף- הסתובבתי, מכרתי, אכלתי, שתיתי, עישנתי, השגתי, רקדתי ויותר מכל הרווחתי.
קיבלתי כרטיס ביקור ומאז אני האיש של תומר בדרום אך מאחר ואף אחד לא בא אלינו (נסיעה ממש ארוכה) אנחנו עושים טורנירים עם עצמנו. אפילו רפי עשה מצווה והכניס את הפריסבי לשבוע הספורט (אם אתם תוהים מי ניצח אז אלו היו שכבה י"ב – השכבה שלי). הטורנירים מעורבים ולפעמים בין-שכבתיים, ויש את זה כמעט כל יום (או לפחות משחק ממש ממש ארוך).
יש לנו בערך 40 שחקנים מכל הארץ וכמו שאמרתי חלקם טובים חלקם פחות.
אני גאה לומר שבשכבה שלי מרוכזים השחקנים הטובים ביותר, דבר דיי טוב אבל גם קצת רע
בגלל שהוא דפק לנו את הטורנירים הבין-שכבתיים - ניצחנו את
כולם מספר דו ספרתי לעומת 0 מצד השכבה היריבה. אני יודע שכל הפיסקה הזאת קצת פחות
מעניינת ושחצנית אבל אמרו לי לכתוב על "סיפורים מהמגרש" ואין לי כוח לתעד לכם איך
אסף נוי-מאיר מציפורי קפץ בערך מטר וחצי מעל מישהו וחסם מסירה, איך שמוני זלצר
מהסטף מסוגל לתפוס פריסבי בזמן סלטה או איך שנמרוד גרוס מאולש מאופיין בזה שהוא
זורק לעצמו פריסבי מחצי מגרש ותופס אותו בשער. זה פשוט לא מי-יודע-מה מרשים או
ייאמן אלא עם כן רואים את זה במציאות
אז בברכת שלום ושובע, תהיו בריאים, תאכלו הרבה… ירקות, וקפצו למדבר אם מקסימום לא תהנו מהמשחק אז יש פה אחלה נוף
ברכות מיואב קרק - שחקן
