מערכת הפורומים של אתר הפריסבי הישראלי

תמונות ראשונות באדיבות ג'ז (יש לעוד מישהו?)
תוצאות באתר



ליגת כובע 8 בדרך... תחממו את האצבעות...

אפשר לשאול מתי זה הולך להיות?

כן!

אפשר לענות? (גם כן!)


ליגת כובע 8 מגיע ב-16 לינואר!

בואו לשרוף את הסופגנייה...

לפרטים ולהרשמה לחצו כאן.

יש איזה סיכום של ליגת כובע 8?
סיפורים?
משהו?

מה שבטוח שלמדנו שאפשר לערוך אירוע במקביל לאירוע רוגבי

ד

נקעתי את הקרסול, כיאה לספורטאי במעמדי (לפחות תפסתי את הצלחת לפני ליטני)

אני לא שיחקתי כך שלא אוכל להגיב יותר מדי על רמת המשחק. הנוער המדברי בחלקו נהנה מאד ובחלקו סבל קשות. צר היה לי שכישוריהם לא יכלו לבוא לידיי ביטוי מלא במשחקים. למרות שזה דבר די צפוי במצב בו אתה משחק עם אנשים שלא מכירים אותך וצורת משחק שונה למה שאתה רגיל. מעיין ואוריה, החדשים יחסית לספורט עשו חיל ולדעתי שיחקו יפה מאד ואף למדו דברים. אשל, כרגיל, היית MID יציב. ולשאר אני אומרת - אתם יודעים שאתם שווים יותר ומסוגלים ליותר, אל תתנו לארוע אחד להוציא לכם את הרוח מהמפרשים!

מה שכן, הצלחנו לעשות 220 ש"ח ממכירת המאפים שלהזכירכם הולכים לטובת שליחת נבחרת הנוער באוגוסט ל WJUC 2010 בגרמניה.

אביגל

ההאט הזה היה משהו מאוד מיוחד עבור אלו שנסעו עם אביגל...
ראשית כל, היה לנו את ניב כך שהחיוך לא ירד אף לא לשנייה מהפנים. שנית, אביגל ניסתה להישאר רגועה בנסיעה
אבל איכשהו... זה לא הלך. נסענו על 120 מינימום ו 150 מקסימום!!! פחד אלוהים לנסוע עם האישה הזו!!!
המשחקים עצמם היו מדהימים! למדתי המון על עצמי, על החבר'ה ובעיקר על האולטימייט.
היה חבל שלא ניצחנו אבל המשחק האחרון היה משו משו ואני לא אשכח אותו להרבה זמן!


בהצלחה לכווווווווולם בעוד שבועיים! נתראה שם

כמובן שלא הייתי בטורניר ליגת הכובע וגם אין להניח שאהיה [ולא רק בגלל שאני בזמן האחרון בעניני תינוקות]. בפעם היחידה שהייתי בטורניר כזה [זה היה באולטימייט פיס] כלל לא נהניתי. אני לא חוזר לטורניר כזה הסיכויים שאלו שלא נהנו בטורניר האחרון יבואו לטורניר כובע נוסף שואפים לאפס. הסיבה, כמעט תמיד ,לחוסר ההנאה היא שאתה נוגע בצלחת מעט מדי. ככה זה כשמשחקים משחק תחרותי עם רצון לנצח. מחלקים לתפקידים בהתקפה וההנדלרים, מטבע המשחק ,נוגעים הרבה יותר מהאחרים בצלחת. זהו המשחק הנכון כשרוצים לנצח.
[ השחקנים ששולטים יותר במיומנויות המסירה כדאי שהם יבצעו את מרבית המסירות] אם אצלנו היו משחקים ככה, לא היה פה בכלל אולטימייט. אצלנו האולטימייט חי נושם ובועט בגלל כמה דברים, אבל גם בגלל דבר קטן ופעוט: כשהצלחת נופלת על הרצפה כל אחד יכול להרים אותה. משחקים בלי תפקידים, כולם מתנסים בהכל. רגע אתה הנדלר ורגע אחרי כן אתה יכול להיות דיפ. כך אתה לא מקבל שחקנים מתוסכלים וכולם נהנים. שחקנים שנהנו באים למגרש שוב. אם מרבית התלמידים בביה"ס אצלנו אוהבים אולטימייט ,יכול להיות שנעשים אצלנו כמה דברים נכונים.
נשאלת השאלה: למה צריך תחרותיות בליגת כובע? לא העיקר המפגש הספורטיבי ושכולם יהנו?
ובכלל, שחקנים בגילאי התיכון צריכים להתנסות במיגוון התפקידים בלי שמישהו יקבע אותם לתפקיד מסויים.
לפיכך, חומר למחשבה: בליגת כובע, על מנת שכולם יהנו כל קבוצה צריכה לבחור אחת משתי אפשרויות: או שבהתקפה משחקים ללא תפקידים, או שכן משחקים עם תפקידים אבל דואגים לתחלופה כך שכל שחקן ישחק בכל התפקידים.

ידידיי המדבריים.
אני שוב חושב פעמיים לפני שאני כותב אך ההחלטה היא לכתוב.

ראשית, אין מה לעשות אולטימייט הוא משחק תחרותי, כן אין מה לעשות זה ספורט שהמטרה בו היא לנצח. ושיחה מעניינת שהייתה לי עם כמה שחקנים מהארץ וגם מחול בשבוע האחרון אין שום ניגודיות בין ספיריט לבין תחרותיות.

טורניר ההאט החודשי שיש לנו, הוא המסגרת התחרותית היחידה האמיתית שיש היום לאולטימייט בארץ ואם תראו את ההתקדמות שהשחקנים "החדשים" מחודש לחודש היא עצומה.
אין מה לעשות כל שחקן מתחיל, מתחיל לשחק בתור דיפ ועובר למיד ואם הוא שולט בצלחת הוא הופך להנדלר זאת מאין אבולוציה שכזו. צריך ללמוד את המשחק להבין את ההגמוניה הקבוצתית ועבודת הצוות, ולהבין שכל תפקיד הוא חשוב.
אני לא חושב שיש שחקן אחד לפחות לא כזה שאני מכיר שהוא התחיל ישר בתור הנדלר (אולי רנה בעצם).

שאני התחלתי לשחק בארץ צעקו רוץ לעומק ותתפוס את הצלחת, ואם לא תפסתי רצתי שוב עד שתפסתי.
הנקודה שלי היא שצריך לעבור שלבים בשביל להיות הנדלר אבל לא צריך לדעת כלום בשביל להנות וללמוד מהמשחק.

אני אישית הייתי הולך הביתה וזורק את הצלחות שלי שעות על מזרון על מנת להשתפר שכל הדינוזאורים של ההולילנדרס לא יכעסו עלי פעם הבאה שאני אנסה להחזיר דאמם וואפיל אותו, כך הגעתי לאן שאני היום ולרמת הזריקה שלי. אימון אימון ואימון.

ואני חייב לציים ששימו לב מי מתלונן זה שלא היה וזו שלא שיחקה.
ראיתי את אופיר עושה דברים מדהימים עם הצלחת, וראיתי את אביב (אני מקווה שאני לא מתבלבל בשם) שהיה איתי בקבוצה משתפר מנקודה לנקודה כי הוא הקשיב להערות שלנו ויישם אותם, וכי יש לו כישרון מולד להבין את המשחק.

תפסיקו בבקשה להאכיל את אותם ילדים ושחקנים מדהימים משדה בוקר שהם סוג ב ושצריך לעשות בשבילם הטבות. המשחק הוא תחרותי, תמיד יהיו טובים ומנוסים יותר ואת אלו שמנוסים פחות. וצריך לדעת לנצל את זה. בכל פיקאפ או טורניר בעולם יהיו הבדלי הרמות. ואגב גם שאנו מחלקים את התפקידים בארץ ורנה (יסלח לי רנה שאני משתמש בו, לבסוף הוא דוגמא כמעט מושלמת) תםקידו הוא מידל ולא הנדלר הוא לא ירים את הדיסק, כי הקבוצה עובדת ביחד וצריך ארגון ולא עוזר שכל אחד ירים ויזרוק את הצלחת כי זה לא יתרום לשאר הקבוצה.

היום מתקיימים שני אימונים בשבוע ושניהם פתוחים כמעט לקהל הרחב ( בתיאום מראש!!!!! עם ראשי הקבוצות) כך שכל אחד יכול ללמוד, לא חושב שמישהו ינתגד לטיול לשדה בוקר לשדה באם תזמינו אותו.
אבל לעמוד מהצד ותמיד להצביע מה לא בסדר ואיפה החבר'ה שלכם שהם באמת תותחים אחד אחד, לא נהנה ולא משתלב ולא מקבל מסירות ולא ולא ולא ולא
לטעמי לא תורם שום דבר.

אולטימייט זה משחק תחרותי, המטרה היא לנצח, המטרה אינה מקדשת את האמצעים, אך זאת המטרה הסופית. גם בליגת כובע שלנו כולם רוצים לנצח.

ובטורניר האחרון היו משחקים קשים ברמה גבוהה מאוד, שלדעתי רק הולכת ועולה ונהיה יותר מאתגר לשחק נגד מגוון רחב מאוד של שחקנים בארץ וזה כייף.
נכון החדשים צריכים להתאמץ יותר וללמוד מהר יותר עד כמה שאפשר. אבל זה חלק מהספורט. בכדורסל תמיד יהיה את זה שיוביל את הכדור כי הוא שולט בו הכי טוב, ויהיה את זה שיעמוד מתחת לסל כי הוא גבה יותר מהר מכולם וקוטף כל ריבאונד.

כל תפקיד חשוב באולטימייט, בלי יוצא מן הכלל והיופי באולטימייט שכולם יכולים לתרום וכל אחד חשוב באותה מידה.

אוי רפי, כמה שאני אוהב את סגנון הכתיבה שלך.

אני מסכים שיש נטייה בארץ לכיוון הגישה של: "שחקן חדש? לך תהיה deep ותזהר לא להרים את הצלחת". אני גם לא חושב שזו גישה נכונה. עם שאר הקביעות שלך (לגבי איך זה "כשמשחקים משחק תחרותי עם רצון לנצח" או מהו "המשחק הנכון כשרוצים לנצח") אני חולק (ומרים גבה).

אני יכול להעיד על עצמי שכשאני משחק (היו ימים) אני מאוד תחרותי. למה? כי זה יותר כיף. אני אוהב לתת הכל ולנצח. אני אוהב לתת הכל ולהפסיד (קצת פחות, אבל בכל זאת). הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לברוח מתחרותיות ומשחק טוב ולזעוק בשם הספיריט וההנאה. אין סתירה בין הדברים, להיפך.

וד"א, מה זו הסגידה הזו להתקפה? הרבה יותר כיף ומספק לשחק הגנה, ובשביל זה לא צריך לדעת לזרוק.

זה היה הרי ברור שאלו יהיו התגובות.
אין צורך בהסברים על ספיריט, רצון לנצח, תחרותיות ,הנאה ממשחק, וכדומה. [כאילו שמישהו לא מבין את זה].
הדיבורים על זה שלא היה וזו שלא שיחקה שמתלוננים פשוט מצחיקים. מי מתלונן? סוג ב? על מה אתה מדבר?
האולטימייט בארץ לא משווע לרמה יותר גבוהה אלא לכמות יותר גדולה של שחקנים.כשירשמו לטורניר 200 שחקנים וליתר תצטרכו להגיד שאין יותר מקום ,תדברו על רמה.
ועד אז תשתדלו לעשות דבר אחד פשוט: שכל מי שמגיע למשחק, שיגע מספיק בצלחת.

המגעים הדיפלומטים (נוסח דני אילון) עם שחקני הרוגבי הוכרזו כהצלחה (אנחנו מקווים...).

תרשמו לפניכם: 20 לפברואר, ספורטק תל אביב, ליגת כובע 9 - האולטימייט חוזר לשלטון.

לפרטים ולהרשמה לחצו כאן.

מי ישב על הכיסא הנמוך יותר?

. להלן תגובתו של דויד ליבנת כפי שהגיע אלי כהודעה פרטית, זאת בהקשר לדיון שהתנהל פה לגבי הט 8. ככל שנקף הזמן הגעתי למסקנה שכמו יצירת אומנות משובחת, חבל שתגובה כזו תהיה רכושו של הפרט.
"רפי כתב: אין צורך בהסברים על ספיריט, רצון לנצח, תחרותיות, הנאה ממשחק, וכדומה [כאילו שמישהו לא מבין את זה]. " [סוף ציטוט]
כן, אני חושב שמישהו [הדגשה] לא מבין את זה.
הדיון די עקר. הבעיה היא בהגדרות. כדי לנהל דיון אינטלגנטי על אולטימייט צריך לפחות שכל הצדדים יהיו סגורים על מה זה אולטימייט.
אני לא בטוח שאנחנו כבר שם...