האירוע היה אמור להיות ב 23, אבל בגלל גשם ומזג אוויר מעפן החליטו לדחות את האירוע בשבוע.
אוקיי, הגיע ה 30/1/04, כולם מחכים לזה כבר משבוע שעבר, כי כולם יודעים שהולך להיות ענק – אורנג' חברה עם תקציב ענק, וכשאורנג' מרימים מסיבה, אפשר להיות בטוחים שזה יהיה טוב (לכל הקונה מכשיר חדש, 30 דקות חינם בזמן אוויר :) ).
טוב, מספיק פרסומות, נחזור לנושא.

יום האירוע הגיע, ואני סמכתי על זה שאבא שלי יקפיץ אותי לקראת שעה 3 לאירוע. באמצע בית-ספר פתאום קלטתי שלצאת בשעה 3 זה יחסית מאוחר, כי כל האקשן מתחיל קודם, אז חייבים להגיע קודם ! (ככה זה מה לעשות).

דבר ראשון שעשיתי בבית-ספר זה להרים מהר צלצול לדורי ולשאול אם יש מצביישן להגיע איתו לאירוע. הוא אמר שיכול להיות אז אמרתי שאני לא רוצה סתם להעמיס – נחפש בינתיים מישהו אחר, מקסימום מוצא אחרון נתקשר לדורי. אז עשיתי כמה צלצולים לדורון שלא ענה (בטח בסוף היום היו לו לפחות 10 שיחות שלא נענו ממני), טלפון לאודי (שגם לא ענה) וטלפון לאמא בניסיון לסדר משהו בשביל להגיע מוקדם יותר. השעה 12:35 בערך, סוף ההפסקה לפני השיעור האחרון שלי (מתמטיקה!!).

בניסיון נואש אחרון אני מרים שוב טלפון לדורי שאומר לי שעוד חצי שעה הוא יוצא, אם אני מספיק אז סבבה. אני פונה לכיוון הדלת וקולט את המורה שלי כבר בכיתה אומרת לי לשבת ולסגור את הטלפון. בהתבאסות מוחלטת אמרתי לדורי שאני לא אספיק (השיעור 3/4 שעה, ועד שאני אגיע הביתה זה גם קצת זמן), ושאני מקווה להגיע. כל השיעור הייתי בבאסה שלא התפלחתי !

לא נורא, יצאתי מהשיעור, טלפון לאמא, ומסתבר שההורים שלי יוכלו להקפיץ אותי קודם. כמובן שבשנייה הזאת עברתי למצב רוח פריסטייל. חזרתי התארגנתי חיכיתי קצת בלה בלה בלה, ויצאתי לכיוון תל-אביב.

בדרך אני מקבל טלפון מאודי שראה שהתקשרתי אליו, ואני מספר לו על האירוע (מסתבר שהוא לא ידע עליו). במקרה הוא היה באיזור תל אביב, אז ישר הוא נסע לכיכר דיזינגוף (מקום האירוע).

טיפ: להתחיל לבדוק מייל ולהיכנס לאתר לעיתים תכופות יותר.

לקראת עשרים ל- 3 הגעתי גם אני (סוף סוף) למקום, שם שיחקו כבר כמות מכובדת מאוד של פריסטיילרים.

חייבים לציין שכיכר דיזינגוף – מקום לא גדול בכלל, היה המקום היחיד באיזור שלא היה מפוצץ באנשים עד אפס מקום!  

נכנסתי לאקשן, התחלתי לשחק עם אודי, "ברקע" שיחקו להם איל בנין שעשה כבוד והגיע מעתלית, ועילם רז, שעשה את כל הדרך מהערבה. גם כמה מילדי המגמות הפתיעו והגיעו לאירוע. (אגב, תודה לג'ון דיילי שישב עם אצבע שבורה ושמר על התיקים). היו שם עוד 10 אנשים בערך אבל אני לא רוצה להתחיל לרשום שמות כדי לא לשכוח מישהו (לא לדאוג, כולם יצוינו פה בסוף).

קצת אחרי השעה 3 היו שם כבר כמעט 20 פריסטילרים, ששיחקו על רחבת הכיכר- כמו שציינתי, מקום לא גדול בכלל, וכשעשרים שחקנים מנסים להריץ סשנים ביחד, כשמסביב עוברים כל הזמן אנשים, זאת לא מטלה פשוטה.
בקיצור, מישהו (דורי אולי?! – אני לא בטוח, נשאיר את זה מישהו) הציע ללכת לשחק בחוף פרישמן, שהיה במרחק 10 דקות הליכה משם. בדיקה קצרה עם כולם, התארגנות מהירה, וזזים לחוף פרישמן. אני איל ועילם נשארנו מאחור (מסתבר שהיו עוד מאחורינו אבל לא חשוב), ודורי ועוד כמה מובילים רחוק קדימה, כשדורי מחזיק צלחת ביד מורמת גבוהה כדי שכולם יראו אותו.

הלכנו לכיוון החוף, איל עילם ואני משתרכים מאחורה, כשפתאום מכונית עוברת לידינו עם צלחת מונפת דרך החלון. מי זה יכול להיות אם לא דין The CLAW רונזנברג (שהגיע ישירות מבלגיה) על ההגה, והילה לידו. איל עילם ואני נכנסו לאוטו וחסכנו לעצמנו טיפלה הליכה (כן כן, עקפנו את כולם). הגענו לים מוכנים למשחק, כשגילינו שאין שום משטח טוב באזור. הכל חול עמוק יחסית. דורי עשה ריצה קלה לאורך הים, חזר ואמר שיש משטח נחמד, דורש עוד שתי דקות של הליכה.

באנו, ראינו, כבשנו.
בערך 25 שחקנים (חלק מקומיים) התפשטו על החוף. המשטח לא היה טוב כמו המשטחים בהרצליה, אבל זה מה יש, ומי אני שאתלונן? אז הורדתי נעליים, תפסתי צלחת יחד עם כולם, והתחלתי לשחק.

מזמן לא נפגשו כזאת כמות של שחקנים בשביל משחק.

קצת יותר משעה אחרי שהתחלנו לשחק דורי החליט לארגן סשן בראשינג (כמו שדורי תמיד אוהב לארגן). דמיינו לעצמכם 15 שחקנים עומדים בשורה ומברישים מול הרוח. אני חושב שאני יכול להרשות לעצמי להגיד שזה היה הבראש הכי גדול שנראה בישראל. היה כיף, היה מצחיק, היה מהנה, אבל כמו כל דבר טוב גם הסשן המטורף הזה נגמר לו.

לא חשוב, בכל מקרה, כל אחד חזר למשחק שלו, הרבה תמונות צולמו, והרבה צלחות טבעו (תודה לאודי על זה). היה כבר יחסית מאוחר, ורצינו לעשות תמונה קבוצתית לפני שכולם מתפזרים הביתה. לצערנו בדיוק ילדי המגמות החליטו ללכת לקנות גלידה, אז הם לא מופיעים.

צילמנו כמה תמונות רגילות, כמה תמונות עם צלחות במקום ראש (יוזמה שלי), ואז לתמונה אחרונה כולם היו אמורים לזרוק צלחות לעבר שתי הצלמיות הנחמדות שלנו (ענת צימט וידידה של איל מעתלית).
3...2...1... כולם זורקים צלחות!

כל הצלחות עברו בשלום, חוץ מצלחת אחת שפגעה בדיוק במצלמה של דורי, שפגעה בענת

ענת רק קיבלה מכה, אבל המצלמה מתה.

אפשר להגיד שככה נגמר לו היום.
אני ואודי יצאנו לכיוון המכונית שלו, ושאר האנשים לכיוון המכוניות שלהם. אודי מתחיל לנסוע, אנחנו נעצרים ברמזור אדום, ופתאום קולטים מולנו את דורי, שהיה בכלל בדרך למכונית שלו, מתכונן לזרוק צלחת מצד אחד של הכביש לצד השני, כשאני ואודי עומדים לנסוע מתחת. אודי כמובן ישר פתח חלון, דורי זרק, וישר אודי צועק לו: "אידיוט! אידיוט! אתה אידיוט!! אנחנו חשבנו שדורי יראה אותנו ויצחק, אבל במקום זה הוא מהר הסתכל הצידה במבט תמים. בינתיים אני ואודי צוחקים לנו, כשדורי בטח מקלל אותנו.

תגובה מדורי על העניין:

ינון, תאמין לי אתה ואודי אצלי על הכוונת.
קטע מטורף! סיפרתי את זה אחרי זה לכמה אנשים. כל מי שהיה במעבר חציה נתן בי פתאום מבט כזה.
אני אטפל בכם.

זהו, נגמר, רק נשאר לדווח לכם שהמצלמה חזרה לחיים. דורי לקח אותה חזרה מהמעבדה, נעביר אותה שיקום מהיר, והכל יהיה בסדר.

ותזכרו – לפלף זה לא פטיש!

טויט, ינון