בומבמלה 2004 - נקמת החסות

קישורים: בומבמלה 2003


חברי קבוצת החסות נסעו לבומבמלה... לא רק צלחות עפו באוויר שם.


  • המקום: פסטיבל בוםבמלה 2004
  • הזמן: יום רביעי ה- 8 באפריל עד יום שבת ה- 10.
  • המטרה: לדפוק את הראש מכל הצדדים וגם לשחק וללמוד לשחק בצלוחית המעופפת.
  • משתתפים: כל עם ישראל, אחותו וגיסה, אבל בעיקר תום צרפתי (או צרפ-טיפ), עמית אבן (או עמי-תבן) גל בלאט (או גלאט) וגיא איזנקוט (או אזיבוט) – AKA החסות מהרצליה. בלט בהיעדרו עודד (עוזז) יוחאי.
  • צוות ליווי: תום כרמי, עמית גושי, איל מיכאלי, גיא שליט ודין מילר שעזרו למלא את מכסת האוכל.
  • צילומים: החסות וחבריהם, נטע.

החסות, נטע ובומבמלה... סיפורים בקרוב, בנתיים מחפשים את נדב...
למקום הגענו בשעה ארבע, היינו מצויידים בתיקים, שקי שינה, אוכל, אוהל, מנגל והכי חשוב, 10 צלחות דיסקראפט איכותיות.

ברגע שירדנו מהאוטובס הרגשנו את הרוח, משבית, לא יציבה, כל שניה משנה כיוון, יהיה בסדר אמרנו. הקמנו בזריזות את המחנה וירדנו 10 מטר לחוף במטרה לבדוק את השטח, החוף היה בובה, 400 מטר של חול נקי. סשנון קצר של בראשים על החוף הוכיח לנו שהגיע הזמן לאכול.

ירדה החשכה, זמן מסיבה, לקחנו צלחת, בכיס כרטיסי ביקור של פלואו, כמה מדבקות ויצאנו לדרכנו.
 

תום ואני (גיא) ניסינו להעביר כמה מסירות במקביל לרחבת הריקודים המרכזית, הצלחנו להפיק כמה ביצועים סבירים שגררו התעניינות מהעוברים והשבים.

בעוד אנו יושבים על כוס צ'אי מסאלה עלה במוחי רעיון לסשן לימודי ביום שלמחרת. הזמנו בערך עשר בחורות להגיע לחוף הצפוני בשתיים וחצי.

מסיבה שחבל על הזמן השאירה אותנו עסוקים עד שתיים לפנות בוקר, אחריה קפצנו לשבת על עוד כוס צ'אי והופעה של עוד להקה עם סולן בעל מבטא אמריקאי ומסר מטומטם.

פרשנו לאוהלים בערך בשלוש וחצי לקראת יום חדש.

את יום חמישי התחלנו בערך ב- 12 עם מטס F16 שעשה הכל כדי שלא נישן. ארוחת בוקר זריזה, מקלחת וסשן לאורך החוף היוו הסיפתח ליום הנפלא הזה. בכמה מקרים אפילו טביעה לא הפחידה את השחקנים, והם המשיכו את הבראש עמוק לתוך הים עד שהגיע גל (אמיתי לא החסה) ושטף את הכל.

נכנסנו למתחם הפסטיבל לתפוס קצת אקשן. בערך בחמש נזכרנו שהזמנו אנשים לסשן בשתיים, אופס פשלה. אני מאשים את האנשים מהצ'אי, מה לעזאזל הם שמים שם?
 

בזמן שמחכים שהפחמים יאפירו קפצנו לים לעוד משחקון, אבן גל תום ואנוכי פתחנו, כמה דקות אחר כך הצטרף אלינו בחור למשחק וג'יפ תועה המשיך את הסיבוב של הצלחת בזמן הבראש... אני לפחות התלהבתי מזה...

התיישבנו לאכול והופ שוב ערב. מסיבה מדהימה בחורות מדהימות, ויושבים לראות את הרבע האחרון במשחק של מכבי. כל מילה נוספת מיותרת.

מותשים אך מרוצים חזרנו למסיבות, לקריעה אחרונה. עוד הספקנו לשבת על איזה כוס צ'אי והופעה לפני שחוזרים למחנה לטעינה מחדש.

את יום שישי התחלנו בצהריים המוקדמים, מסדרים ומסתדרים, משם לחוף לעוד משחק בוקר מרענן. ארוחת בוקר כללה בעיקר שימורי אננס ועוד כל מיני מותרויות כמו ספרייט.

מקלחת קצרה, צלחת ביד ונכנסו למתחם הפסטיבל, תום ואני התמקמנו במרכז המתחם למשחק בפאנן, הזכוכיות על החול והרוח לא עזרו בהרבה. עוד הספקנו לחזור למחנה לאכול ולהתרוקן.
 


 

השמש שיכנעה אותי שזה זמן טוב לכוס לימונענע קרה לריענון. פתאום משומקום הופיעה לה נטע וניטעה איתנו לראות עוד הופעה ולהנות מהשמש.

החלטתי לשים קץ לסתלבט והלכתי להביא צלחת. נאספנו כל החסות מגובים בנטע למשחק לאורך חוף הפסטיבל העמוס (עמווווווס). משחק לא ממש היה שם, אבל צחוקים טיבין ותקינין השאירו את האוירה סבבית.

עוד הספקנו לעשות סיבוב ולגלות שמוכרים צלחות פריסטייל ואולטימייט מאובקות של וואמ-או השנואה.
 

לפנות ערב התפצלנו, אני ואיל איבדנו את השאר והחלטנו ללכת לראות את טקס קבלת שבת המסורתי, מעניין מה היה אומר הרב עובדיה על הטקס המוזר הזה. הם שרו את השירים, העיפו את היונים ואני חייב להודות שהיה דווקא נחמד.

את הערב האחרון בילינו במסיבה ענקית, מהר מאוד התפצלו החברים לזוגות זוגות, ולא אחד עם השני...

בערך ב- 12 ננטשתי ע"י בחורה לטובת שירותים כימיים. הפעלתי תושיה והתחלתי לחפש חברים, בדרכי פגשתי את תום, גל, כרמי ושליט מגובים בשתי בחורות מירושלים. אני ותום המשכנו למסיבה ונתנו את ברכתנו לגל, כרמי ושליט.

וככה המשכנו לתוך הלילה.

אחרי שהפסיקו את המוזיקה, ירדנו תום ואנוכי לכיוון האזור המואר בחוף המרכזי. אחרי כמה מסירות הצטרפו אלינו שתי בחורות שנראו לי קצת שיכורות, אבל שזה יפריע? מה שכן הרוח הפכה בלתי נסבלת... נפרדנו יפה מהבנות ופרשנו לליל מנוחה.
 

 מטוס קל שעשה את הטיסה שלו מטרים ספורים מעל האוהלים שלנו בישר את תחילת היום האחרון.

נפרדנו יפה מהשירותים (חור באדמה עם ריח לא סימפטי) מהמקלחות (ברז תלוי בגובה) ארזנו חפצינו ועלינו עייפים אך מרוצים להסעה חזרה להרצליה. אני וגושי עוד הספקנו לשחק בתחנת ההסעה, אבל ויתרנו ברגע שראינו שהבחורות שלידנו לא מתרשמות מזה שהזריקות של גושי לא מדוייקות וקרובות מאוד לעשות להן שבר בגולגולת.
 

הפסיבל ננעל ואנחנו נשארנו עם החוויות, החול באזניים וה STDים שהעבירו שם על ימין ועל שמאל. ומי שלא יודע מה זה STD כנראה לא צריך לדעת מה זה.

נ.ב.
רק שתדעו שמרדנו בהתמסחרות של הפסטיבל... לא היינו מוכנים לשלם לא על אוכל, לא על שירותים ולא על מקלחת. הכל כדרך הטבע.
ולא, אנחנו לא קמצנים.