קישורים: רשימת התורמים  מארגנים: חן בנקירר, דויד ברקן, משה רודס, דורי יניב, אסף לוי, יקיר רטנר, תומר קראוטהמר

ובפניכם רשימת השחקנים וכינוייהם שהומצאו ממשפט שהם אמרו (בכוונה או לא) ומהתנהגות מסוימת..
(תחשבו על זה לבד..)

Prophet	Prophet	Prophet	Prophet	Prophet
ירדן"YOU AND YOU, HUSBAND AND WIFE?" בורקוב	עמית “ביצי חופש" צימרמן	יובל "אני DUMP” זולוטושקו	אופק "OH I HOPE SHE LIKES IT" שקל	אופק "הצעיר" אגמון
Prophet	Prophet	Prophet	Prophet	Prophet
אורי "אורז" רייס	עופר "גם לי יש BUFF” פדר	יובל "HANDICAP" יעקבי	ציון "פטמות" בדש	אורן "הצלם" מירון
Prophet	Prophet	Prophet	Prophet	Prophet
מתן "עובר לחיפה" מזורסקי	יוסי" סליח" קאקו	עומרי "”EGG HEAD גרוס	דניאל "שרק" רוזן	איתמר "האלים" טף
Rebai	Rebai	Rebai	Rebai	Rebai
דויד "Positivity” ברקן.	ג'ואי "LAYOUTS” שפירו	משה "קיבלתי מכות בבריכה" רודס.	חן "הולכת" בנקירר	דורי "ראש בלגן" יניב

לאחר אינספור אימונים מפרכים והפלות שטותיות של הדיסק, לאחר המון המון השקעה של חן בנקירר, דורי יניב, משה רודס ועוד מאמנים רבים.
לאחר הטיפול בכל הבעיות התקציביות הדרכונים והויזות - הטיסה יצאה לדרך ביום שלישי (08/08/2006) באחת לפנות בוקר, כולנו מקבלים הוראות להתייצב ב 21:00 בשדה התעופה בן גורין, עד 9:15 כולנו מתאספים בשדה התעופה ומחכים לדורי, דורי מגיע באיחור אופנתי לקראת השעה 22:00 (אחרי שהוא הודיע מראש שיש לו פגישה לפני הטיסה והוא לא יגיע בזמן). עכשיו אפשר להתחיל את מסענו לכיוון ניו יורק, עוברים בבידוק הביטחוני ועושים צ'ק אין (check in) עוברים את ביקורת הדרכונים ואז מגיעים לבדיקה האחרונה לפני השער הנכסף לדיוטי פריי (duty free) ויש לנו עיקוב עם דורי, ששכח אולר בתיק היד שלו, לאחר כמה דקות וברורים דורי מצטרף אלינו לאחר ששלח את האולר הביתה, ואז הגענו לדיוטי פריי, מודיעים לנו שיש לנו רק מספר דקות ואז נפגשים ליד שער היציאה, כעבור זמן קצר של בילויים בדיוטי פריי שבהם כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אוכל/קניות/ממתקים ועוד נפגשים בשער היציאה ויוצאים לדרכנו.
בטיסה שהייתה מלאה באנשים מוזרים ומשונים ..(ועוד אנחנו מצטרפים זה בכלל טירוף) קרו כמה מקרים דיי מצחיקים.
קודם כל אופק (אגמון) וחן מן נרדמו אחד על השני .. כמו כרית על כרית ... זה היה דיי מצחיק כי אנשים עברו כל הזמן במעבר והסתכלו עליהם וצחקו.
ירדן ישב ליד איזו כוסית שבמקרה הייתה גם דוסית (עכשיו זה שילוב מצחיק).. וניסה להסביר לה שהוא לא אוהב להמריא, לא אוהב לנחות אלא רק לטוס ..(עם האנגלית של ירדן.. – אז הוא ניסה להסביר עם תנועות ידיים)
רק שבדרך שהוא הראה לה זה נראה כמו תנועות ממש ממש מגונות...
לאחר טיסת לילה מפרכת נחתנו בשדה התעופה קנדי (JFK) בשעות הבוקר המוקדמות.
לאחר שגילינו שהטיסה הבאה התעכבה בצורה ממש לא נעימה בילינו עוד כמה שעות בטרמינל חסר חנויות מגניבות.
לקראת שעות הצהרים המוקדמות עלינו על טיסה לבוסטון לשדה תעופה לוגאן (Boston-Logan Internationl).

משם, משה רודס הגיע עם מכונית ואסף לנו את התיקים והמזוודות לביתו, ואנחנו הגענו ברכבת עד לניוטון (Newton) הפרבר ששם גרים ההורים של משה רודס.

חלק מהאמריקאים מגיעים למשה, אז יוצאים לאכול פיצה ... אוף היינו רעבים.
אחרי הפיצה יצאנו לאימון ליד הבית של משה. (מתן מזורסקי מצטרף באמצע האימון).
חזרנו למשה והתחלקנו ל- 3 בתים שונים מכיוון שלא היה מספיק מקום בבית של משה.
**לפרוטוקול – בבית שלנו הייתה טרמפולינה (יובל זולו, ציון בדש, איתמר טף, עופר פדר, יובל יעקבי, מתן מזורסקי, חן בנקירר – כבד מידי לטרמפולינה).

אחרי שהתחלקנו לחדרים הגענו לביתו של משה לארוחת ערב, אך זו לא הייתה ארוחה רגילה אחת הטעויות הגדולות של הנסיעה הזאת קרתה שם, דורי הכין לנו ביצים וירדן שאוכל בביתו ביצי חופש – (צמחוני) שאל אם אלו ביצי חופש ומאז עמית צימרמן וירדן בורקוב הפכו את זה למשפט מפתח בשפה שלהם. – דוגמאות.
שולחן חופש
חלב חופש
תפוז חופש
פריסבי חופש ..

אם עוד לא הבנתם אני מציע שתקראו את הפסקה למעלה מחדש.

(דורי) - בהיותי אחראי על כל הארוחות של הקבוצה ניסיתי לתת להם ארוחות בריאות עם ביצי חופש, גבינות, קורנפלקס, ירקות, מיץ תפוזים ועוד. אבל משום מה אחרי ארוחה אחת כזאת כולם התלוננו וחזרו וביקשו לאכול Dunkin Donuts. האמת שממש נעלבתי אחרי המחשבה האדירה שלי איך אפשר להאכיל 15 ילדים ועוד כמה מבוגרים..... אבל הייתי נחוש בדעתי להראות לילדים שאת הארוחות שלי אי אפשר להחליף כל כך מהר. אז בבוקר יום חמישי משה ואני הלכנו לשדוד את הסניף הקרוב של D&D. המוכרת שם הייתה בשוק ולא הבינה למה אנחנו קונים קרוב ל- 50 סופגניות ועוד מלן דברים אחרים. יוצאים מרוצים מהקנייה שלנו, אנחנו חוזרים הביתה ומגלים שכל הילדים ממתינים בקוצר רוח בשולחן, מתים לאכול (כמעט אכלו אותי). לקח בדיוק 10 דקות עד ששמעתי את הקול הראשון ששואל: "דורי, אולי נשארה ביצת חופש מאתמול?, אולי נשאר איזה מלפפון?".... ומאותו היום אני חושב שאף אחד לא אכל יותר D&D ואני יכולתי להמשיך לבשל לכולם בשקט את האוכל המתאים...אז כל מי שבא בפעם הבאה, תאמינו למאמנים שלכם שיודעים מה טוב לכם לאכול. לא כל מה שעגול ומלא בשוקולד או בקרם יכול להיות ארוחת בוקר, אולי אם מוסיפים לזה ביצת חופש :)

לאחר ריצת בוקר, יצאנו לאימון רק שהפעם הצטרף אלינו טד ((Tedd – מאמן קבוצת "דוג" (Death Or Glory) אחת הקבוצות היותר טובות בעולם, והצטרף גם שחקן בשם ג'ון ג' .. John J (שחקן מאוד מוכשר, שגם הוא משחק בקבוצת DOG). אחרי אימון מאוד נחמד מגיעה אלינו הידיעה הנוראה.
יובל יעקבי שבר את יד (בהתחלה לא היינו בטוחים). וחזר אלינו עם גבס חדש.. (תודה לאבא של משה רודס – יונתן – ג'ונת'ן רודס שעזר מאוד ליובל עם הגבס – הוא רופא).

עוד באותו יום היה לנו משחק אימון נגד עוד תיכון (לא זוכרים את שמו ... לא שידענו אותו מלכתחילה ..)
ועוד הפסד נרשם למאזן הקבוצה שלנו – ובכל זאת רוחנו עוד הייתה חזקה ואופטימית לימים הבאים.
באותו ערב הצטרף אלינו יוסי קאקו (kaku).
(דורי) - יוסי "סליח" קאקו..... כן כן היה לי את העונג לפגוש אותו בשדה התעופה... איזה בחור. נתחיל בזה שהוא מזכיר טנק מרכבה קטן – חזק ומוצק ועם אינסוף אנרגיות. ונמשיך בזה שהוא פרק את הכתף השמאלית שלו מספר ימים לפני שהוא הגיע.... כן כן. יוסי נחשב לשחקן הטוב ביותר שלנו וכולנו היינו מאוד עצובים לשמוע על הפציעה שלו. האמת שהיה כבר שלב מסוים שחשבנו לקרוא לעצמנו קבוצת הפצועים ולא ה- Prophets. בכל מקרה למרות הפציעה שלו, יוסי פוגש אותי ומחזיק צלחת ביד, כבר קיבל ממני כמה נקודות. נסענו ביחד ברכבת לבית של משה וסיפרתי לו בדרך על כל הקבוצה. הוא מאוד התעניין ורצה לדעת הכל על כולם... אמרתי לו: "יוסי אתה צריך לדעת רק משהו אחד, ביצת חופש". ירדנו מהרכבת וחיכינו למשה שבא לקחת אותנו וכמובן שכל הזמן התמסרנו מעל הכביש, כולל לפוצץ כמה מכוניות.... יוסי היה פצוע וגם אני אבל שום דבר לא היה יכול לעצור את הרצון שלנו לזרוק ולגלות כמה כל אחד שולט בצלחת....מעין קטע שכזה אצל שחקנים...."

קימה מוקדמת – כרגיל .. רק שעכשיו חן החליט ברוחב ליבו שהיום אנחנו נרוץ כפול ... ( איזה כיף ...) .
(דורי) הריצה הכפולה הייתה בזכות דניאל רוזן שאמר לי בלילה לפני זה שהוא שונא לרוץ.... אז אמרתי לו בשבילו נעשה עוד סיבוב מחר ונקרא לזה הסיבוב של דניאל....

אחרי ריצת בוקר ארוכה, אכלנו כולם ארוחת בוקר, אימון בוקר.
לקראת אחרי צהרים עוד משחק נגד תיכון מילטון איתם גם שחקן מדוג – DOG ...עוד הפסד לרשימה.
במהלך המשחק הגיע סוף סוף דויד ברקן (David Barkan) (קפטן המצה בולז) והצטרף לסיידליין התומך.
וזאת במצב רוח טוב אבל עייף חזרנו לבית של משה.

ארוחת ערב – פיצה! (יש!) קידוש על פיצה ואז סוף סוף מגיעה ההפתעה הגדולה.
דורי מציג לכולם את צלחות הפרופטס הצבעוניות!, סיום המהומה וכולם זזו לישון.
לאחר הצגת הצלחות כולם היו סקרנים לגבי כל מיני דברים שקשורים, שאלו המון שאלות ובעיקר חפרו לדורי את המוח. דורי לא הסכים לענות ואמר שהוא יענה מחר על הכל.
לחצנו ולחצנו לבסוף הוא אמר שהוא ייתן לנו כמה חידות על כל חידה שנפתור נקבל תשובה אחת לשאלה אחת.
בסופו של דבר קיבלנו את המידע שרצינו (למרות שאף אחד מאתנו לא זוכר אפילו על מה דיברנו .. )

קימה בבוקר, (סוף סוף אין ריצת בוקר!!).
הגיע היום והגיעו המדים מ- Five Ultimate ואיתם גם התרגשות גדולה, לאחר שדורי מותח אותנו המון הוא התחיל לחשוף את הבגדים לאט לאט, ציון הדוגמן שלנו הראה לנו אותם, זה התחיל מחולצת משחקים כחולה, לחולצת משחקים לבנה והגיע עד מעיל קל (light jacket) ולבסוף אפילו מגני זיעה קטנים וכובע.
מהבית של משה נסענו לראות אימון אמיתי ראשון של תחילת עונת האולטימייט בדוג (Death Or Glory) לאחר מכן נסענו כולם לכיכר הרווארד (Hardward Square) לעשות קצת קניות – ( הגיע הזמן..), במהלך טיול ברחובות בוסטון ראינו לנו בדרך אופנוען עירום וכן תעמולה נגד ישראל, ונגד המלחמה שהתחוללה באותם ימים. לבסוף הגענו כולנו לחנות ספורט (City Sport) ושם חצי מהקבוצה קנתה אותו זוג נעליי פקקים (כולל דורי הפריסטלייר).
לאחר מכן היה לנו אימון עם טד (המאמן של דוג) וג'וש - שחקן מדוג, הגיע לעזור.
באימון זה פעם ראשונה יובל יעקבי ניסה להתאמן, וגם הצליח לא רע.
ארוחת ערב – דויד ברקן ודורי עשו לנו ערב פסטה..... (תודה גם לציון שעזר לבשל) ושינה.
.

קימה יחסית יותר מאוחרת, והתארגנות על הדברים שלנו ואריזה מחדש לקראת הנסיעה לדוונס (Devens) – מקום התחרות.
(דורי) - איך אפשר לעזוב את הבית של ההורים של משה בלי לנקות? מסדר הניקיון של דורי התחיל לרוץ כאשר: שקל אחראי מטבח, איתמר אחראי מרפסת, עומרי אחראי מרתף ודניאל אחראי סלון... ומי עם לא יוסי אחראי על לבדוק את כולם......... ברוח הניקיון ביקשתי מיוסי, המפקד, לעבור בכל החזיתות ולרדות באחראים על העבודה הגרועה שלהם, בלי קשר לטיב העבודה באמת. אז יוסי השתמש באחת המילים היחידות בעברית שהוא ידע וצעק בכל הבית כאשר הוא מעניש את האחראים בכל מיני צורות: "למה, למה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!".

לאחר ההתארגנות נסענו כשעה למקום האירוע, ישר אפשר היה להרגיש את אווירת האירוע עוד לפני ההגעה.
הגענו, והתארגנו במקום על הדברים, המלון טיפה פיקשש ונתן את החדרים טיפה מאוחר מהצפוי.

לאחר מכן טקס פתיחה מדהים והצגת ספיריט ומופעי פתיחה של כל הקבוצות (כולם לבושים בבגדי הטקס שלהם)
כניסה לטקס בסגנון האולימפיאדה שכולם מקיפים את אזור האירוע עם דגלים ...(מדהים לגמרי)
לאחר מכן קראו לנציג מכל מדינה לתת הדגל לאירוע, חן ישר בחר באופק הקטן שלא רצה, במקומו התנדב אורי הקפטן שרץ למקום וכמעט נפל בדרך.
שהגיע תורנו לעשות ספיריט עברנו בין כל הנבחרות וביקשנו מהם לעמוד, יוסי הסביר במקרופון (באנגלית) שבישראל כשרוצים לעשות שמח רוקדים ולכן אמרנו לכולם להחזיק ידיים ולהתחיל לנוע לצלילי הבה נגילה שאנחנו שרנו דמיינו 300 איש מסתובבים במעגל ו20 שרים הבה נגילה, בסוף השיר כולם רצו לאמצע ונכנסו אחד בשני. אחרי זה נעמדנו בשורה ושרנו "הבאנו שלום עליכם", היה מדהים!.

לאחר הטקס מארגני האירוע תכננו לנו הפתעה קטנה. הם הביאו כדור פורח לאזור הטקסט והעלו 4 אנשים מכל קבוצה לטיסה קטנה.. (הבלון היה תמיד קשור .. הוא רק עלה כמה עשרות מטרים)
בטיסה הראשונה עלו מארגני האירוע והתחילו לזרוק עשרות ואולי מאות מיני דיסקים של האירוע כולם קפצו על כל מיני. היה מגניב.
לאחר מכן עלו 4 נציגים מכל קבוצה לבלון הפורח, אצלנו אחרי משחק מותח של אבן נייר ומספרים נבחרו:
עמית צימרמן, אופק שאקל, יוסי קאקו ומתן מזורסקי.

כמה שעות יותר מאוחר...

בזמן שאני (יובל זולו), אורי רייס, יוסי קאקו, דויד ברקן ודורי יניב. היינו בשיחת קפטנים, ישבו כל השאר בפיצה רפובליקנית..
לאחר מכן חזרנו למלון והתארגנו בחדרים. סידורי שינה אחרונים והתגלית האחרונה. – חסרה מיטה, בעיה... בכל חדר היה מיטה זוגית קטנה ומיטת קינג, הפתרון היה 3 אנשים על מיטת הקינג, חוויה לא ממש נעימה, לא ממליץ לנסות...

קימה מאוד מוקדמת ב 6:30 בבוקר... וארוחת בוקר.. ממזנון לא ממש מגניב בלובי של המלון.
לאחר מכן הזדרזנו למגרשים והגענו כבר ב 7:30 לחימום, מתיחות ואימון מקדים, חשוב להדגיש, היינו הקבוצה הראשונה על המגרש...
ב 9:00 בבוקר משחק נגד פינלנד שנגמר 17-2 לטובת פינלנד, בלי שום חרטות ובלי שום ספיריט ירוד הלכנו
לארוחת צהרים ב 12:00.

ושוב ב 14:30 בצהרים משחק נגד בריטניה שנגמר 17-5 לטובת בריטניה, שיפור ניכר לעומת המשחק הראשון,
למקרות שהפסדנו כולם היו מרוצים מאד.
לאחר המשחק הלכו כולם לצפות במשחק ארה"ב נגד קנדה - בנות, משחק ברמה טכנית גבוה מאד, למדנו המון.
לאחר מכן היה לנו זמן חופשי שכולם הסתובבו על המגרשים וליד חדר האוכל (אוהל ענק ליד המגרשים).
18:30 ארוחת ערב באוהל עם כולם ולאחר מכן ערב גלידה מגניב, שכולם קיבלו גלידה ואז הסתובבו, דיברו והכירו אנשים חדשים.
זמן מה מאוחר יותר חזרנו כולם למלון, ארגונים אישיים של כל חדר (מקלחות חטיפים, - טחינת ממתקים – זולו)
ושינה.

באותו הערב גילנו מחזה טיפה מוזר שנורא הפליא אותנו ... – זה התחיל מזה שפתאום החדר של עופר, זולו, אגמון, ציון ועומרי מקבל שיחת טלפון דחופה (קו ישיר בתוך המלון) – שיחה מהחדר של צימר שצועק מהצד השני
"פתח מהר את הדלת!!! תראה מה קורה בחוץ!!!", אנחנו פותחים את הדלת ופתאום אנחנו קולטים שלאורך כל המסדרון העצום של הקומה שלנו. שרועות על הרצפה כל הבנות של הנבחרת הפינית שעושות מתיחות על הרצפה, זה היה ה ז ו י !!... . החלטנו שבערב הבא אנחנו נתמתח איתם .. חבל ששכחנו מזה..

קימה מוקדמת ב 6:30, ארוחת בוקר ומזג אוויר הפכפך ולא נחמד, אפילו גשם.
משחק נגד מעצמת האולטימייט קנדה.. בגשם (כשחושבים על זה היה כיף מטורף ... – כי בהתחלה כולם קיטרו על זה שרטוב, קר ומלוכלך אבל בסוף כולם יצאו עם חיוכים על הפנים).
המשחק נגמר 17-1 לטובת קנדה אבל היה משחק מעולה וכולם יצאו ממש שמחים, בתור ספיריט בסוף
שרנו ורקדנו את 'יש לנו תיש' רק עם המון אנשים - ענק, יוסי הסביר לקנדים שאנחנו רוצים לעשות איתם ריקוד שנקרא ‘we have a baby goat’ רק לקראת היום האחרון הסברנו לו שזה לא baby goat.... אלא רק goat היה מצחיק מאד.
במשחק זה ניסינו ללמוד כיצד להתמודד עם הגשם ולשחק בלי שהוא יפריע לנו. בימים הבאים כבר התגעגנו אליו כי היה כל כך חם.

אחרי ארוחת צהרים, ב 14:30 היה לנו משחק נוסף, נגד קולומביה. זה היה המשחק שסימנו מההתחלה כניצחון שלנו עלינו באנרגיות מטורפות, למרות שיחקנו פחות טוב אי אפשר לשכוח את המשחק הזה התוצאה הייתה 17-2 לקולומביה ולמרות שהפסדנו היה כיף חבל"ז (או כמו שדורי אומר "לבנים") וכולנו עשינו ספיריט מטורף בסוף. (למרות שזה היה אחד המקומות שהיה הכי קשה לנו ובאיזשהו מקום במשחק היינו מאוד מדוכאים, כי תכננו לנצח שם).

באותו ערב היה ערב פריסטייל, שהגיע מישהו בשם טודי (כינוי) שמו האמיתי הוא טוד בראדור..(הקבוצה שלו לקחה מקום ראשון באליפות הפריסטייל בברלין) והראה לכולם כל מיני דברים ממש חמודים על פריסטייל ואיך מתחילים את המקצוע.
טודי עשה גם הופעה קצרה, איתו הופיעו נציגנו בעולם הפרייסטיל: אורן מירון, ירדן בורקוב ואופק אגמון, כולם מאד התלהבו מהשליטה בצלחת והרמה של הפריסטלריים הצעירים. ואחרי זה ניגשו אליהם וביקשו שילמדו אותם.

לאחר מכן כולנו הלכנו לארוחת ערב והחלטנו לשיר באמצע "מעוז צור".
ומשום מה לאחר ארוחת הערב – הנהלת התחרות החליטה שהם נותנים לכל קבוצה קופסת עוגיות ממש טעימות,
שכולם אכלו בלילה באותו היום

קימה מוקדמת כרגיל (פה הקטע הזה הפך להיות פשוט הרגל רע.. – לקום למגרש מוקדם..), עלייה חימום, מתיחות ואימון מקדים.
ב 9:00 בבוקר משחק נגד ארצות הברית שנגמר 17-0 לטובת ארצות הברית, - פלא פלא ...אבל יצאנו עם המון ספיריט טוב ומצב רוח עוד יותר טוב.
שוב עשינו את הספיריט שלנו "יש לנו טיש", הם לימדו אותנו דריל נחמד ומאד מסובך ונתנו לנו במתנה 2 צלחות של "USA ultimate" וכן צלחת מברזל שדומה לצלחת של "פאי" ממנה התחיל הפריסבי.

לאחר המשחק נגד ארה"ב הלכנו כולנו לדוכן של חברת ביגוד אולטימייט – 'ברייק מרק' (Break Mark) שרצו לספנסר אותנו טיפה מאוחר מידי (אחרי ש '5 אולטימייט' כבר הציעו את עצמם(, אז ברייק מרק היו מוכנים בטוב ליבם למכור לנו איזה ציוד שהיה להם בדוכן במחיר מוזל (הנחות ממש טובות) – אז כולם קנו טישרטים, כובעים, מגני זיעה, מיני דיסקים וחולצות עם שרוולים ארוכים, תודה לך (Matt) מנהל ברייק מארק על הציוד הנפלא במחיר המוזל.
לאחר מכן היה את משחק המאמנים בו השתתפו חן, דורי, ג'ואי ומשה. כולנו רצנו להביא צהרים ואכלנו את ארוחת הצהרים ממש ליד המגרש. נהנינו לראות את המאמנים שלנו בפעולה. ג'ואי עם הליאוטים המטורפים שלו שהקפיצו את הקהל. חן ומשה שתמיד כיף לראות אותם משחקים ואת דורי עם הקליטס החדשות שלא יוצא הרבה לראות אותו משחק אולטימייט.

לאחר משחק המאמנים מתחילים חימום מתיחות ועולים למשחק נגד אוסטרליה, אחת הנבחרות החזקות בטורניר.
היה לנו את המשחק הכי טוב עד אז בתחרות פשוט מדהים, FLOW מטורף וכולם נהנו, לבסוף נגמר 17-6 אבל זה לא היה קל לא לנו ולא לאוסטרלים.
גם פה עשינו את הספיריט הרגיל שלנו "יש לנו טיש" שוב כולם נהנו וצחקו, האוסטרלים נתנו לנו כספיריט צלחת וכן 2 כובעים לMVP של המשחק מהנבחרת שלנו, את הכובעים קיבלו יוסי וזולו.
מארגני התחרות ארגנו לנו הפתעה, משחק ברמה הגבוה ביותר בעולם: Twisted Metal VS Death Or Glory
משחק חזק ביותר עם רמה מטורפת שהיה צמוד כל המשחק, ולבסוף נגמר 8-9 לDOG (Death Or Glory). במשחק למדנו לאיזה רמה אפשר להגיע, ואיך השחקנים נותנים את כל מה שיש להם במשחק. חוץ מזה ראינו כמה קאטים עושים, על כל מסירה לקאט מוצלח יש עוד 10 קאטים.

ארוחת ערב, לאחר המשחק המצוין כל משתתפי התחרות מתייצבים לארוחת ערב, באמצע הארוחה הפתעה בנוסח USA, הם התיישבו במיוחד בשולחנות, מפוזרים בין כולם ושרו את השיר " Be a man" בצורה מצחיקה ביותר, אחד הדברים היותר משעשעים שהיה בתחרות.
אחרי ארוחת הערב הלכנו להירגע קצת בבריכה למחרת יש עוד יום משחקים קשה..

היום העשירי יום חמישי ה-17.8.06

קימה מוקדמת כרגיל וארוחת בוקר.
היום הוא כמעט כמו כל יום חוץ מזה שהיה לנו רק משחק אחד והמון זמן חופשי.
משחק בוקר 9:00 מתייצבים למשחק נגד נבחרת שוודיה המשחק האחרון לפני משחקי הדירוג, משחק חשוב מאד נותנים את כל מה שיש לנו. המשחק נגמר 17-6 לשוודים. אנחנו עשינו את הספיריט הרגיל שלנו "יש לנו טיש" השוודים הביאו לנו ממתקים מארצם, אחד הדברים היותר מלוחים שאכלתי אי פעם (איכס אני נזכר בטעם של זה עכשיו) למרות שאנחנו לא כל כך אהבנו את זה וירקנו אחד שאכלנו הם לקחו כמה ואכלנו אותם והיה נראה שהם אוהבים את זה. בנוסף הם גם הביאו לנו משהו בסגנון מצה עם ממרח דגים.
למרות האוכל הלא כל כך טעים בלשון המעטה נשארנו במצב רוח מרומם להמשך היום.

לאחר המשחק, הלכו כולם לבריכה ופשוט הוצאנו המון המון אנרגיה על להרביץ לחן ולמשה בבריכה.. (סליחה משה על הבעיטה בביצים), פשוט התפרענו – התחלנו לעשות סלטות למים (שהיו דיי רדודים) ולהפיל את חן מהסאונה למים הקרים (הוא ישב הפוך כאילו עם הגב למים הקרים) אז הפכנו אותו כמו פנקייק (ילדים, בריכה, המון אנרגיה – שילוב מפחיד), ואז במקרה ראינו בחדר ציוד המון כדורי ים כאלה מתנפחים אז התחלנו להפציץ את חן ומשה והם החזירו – בקיצור היה מצחיק חבל"ז, פצצות לבנים.

לאחר ארוחת הערב תוכנן טרייד נייט (Trade Night) אחד הדברים המעניינים בטורניר, כולם מביאים ציוד מהארץ שלהם (חולצות, צלחות, ג'רזיס) ומנסים להחליף אותם עם שחקנים מדינות אחרות בתמורה לציוד שלהם. כל הקבוצה שלנו נעמדה על שורת שולחנות מאחורה והציגה את הסחורה. הג'רזיס של הפרופטס ((prohtes היו הצלחה גדולה וכולם רצו אותם. בשביל למשוך קהל אחורה דורי פתח בתחרות מטורפות. - הוא לקח בקבוק קטן (חצי ליטר) והעמיד אותו על כיסא במרחק של כ-30 מטר ואמר שמי שיוריד את הבקבוק יקבל צלחת פרופטס מתנה, דבר שכולם מאד רצו. עשרות זריקות הלכו לכיוון אך אף אחד לא הוריד את הבקבוק, הבן אדם שפגע הכי קרוב היה חן (המאמן) - הגאווה ישראלית, הוא פגע בכיסא.

לאחר הטרייד נייט ארגנו לכולם מסיבה במבנה שהיה קרוב לתחרות. (ריקודים בלאגנים ועוד).
אחרי שחן עשה מעצמו צחוק מוחלט והוכיח לכולם שהוא לא יודע לרקוד מוזיקה שחורה חזרנו כולם עייפים ומרוצים למלון. היה עלינו להתחיל להתארגן מכיוון שלמחרת בבוקר היינו צריכים לצאת מהמלון מאוד מקודם.

היום האחת עשר יום שישי ה-18.8.06

קימה מוקדמת (כרגיל) וארוחת בוקר.
לאחר ארוחת הבוקר דניאל רוזן היה חייב לעזוב כדי להגיע הביתה בזמן ונסע בדיוק לפני המשחק האחרון.
המשחק האחרון שלנו על מקומות 7-8 נגד פינלנד ב 9:00 והחלטנו שנראה להם כמה השתפרנו מהפעם האחרונה ששיחקנו נגדם.
נתנו פייט כמו שצריך והראנו להם בשביל לנצח אותנו צריך לעבוד קשה ולא ניתן להם שום דבר בחינם.

בסופו של דבר נגמר 17-7 לטובתם וזה היה אחד המשחקים הטובים שלנו. שתי הקבוצות השתפרו באופן ניכר מתחילת התחרות, המשחק הראשון שלנו בתחרות היה נגד פינלנד והוא נגמר ב17-2 לטובת הפינים, זה דוגמא קטנה לכמה השתפרנו במהלך תחרות זו.

11:07 בבוקר – (אחרי המשחק האחרון נגד פינלנד)

מסיימים את המשחק והספיריט שאחריו, ג'ן אמא של יוסי מודיעה לנו שאם אנחנו לא מחוץ לחדרים עד 12:00 זה יעלה לנו הרבה כסף. מתחילים לרוץ למלון כל אחד נכנס לחדר שלו, מקלחת של 3 דקות והתארגנות זריזה בסופו של דבר כולם בלובי מחוץ לחדר ב 11:50, עברנו את המשימה.

אחרי ההתארגנות שמנו את כל המזוודות שוב באוטו של משה וירדנו לראות את משחק הגמר בין ארצות הברית לקנדה – גם בנים גם בנות. – משחקים מאוד מאוד מותחים

ראשונים עולים הבנים ארה"ב נגד קנדה, משחק מצוין רמה גבוה מאד, לכל אורך המשחק מובילה ארה"ב ולבסוף היא גם מנצחת.

דירוגים בנים:

מקום ראשון: ארצות הברית
מקום שני: קנדה
מקום שלישי: (מפתיעה מאוד) קולומביה.
מקום רביעי: אוסטרליה
מקום חמישי: בריטניה (צריך לבדוק את זה אני לא בטוח)
מקום שישי: שוודיה (צריך לבדוק את זה אני לא בטוח)
מקום שביעי: פינלנד
מקום שמיני: prophets, ישראל

לאחר משחק הבנים עולות הבנות שוב ארה"ב נגד קנדה. משחק ברמה גבוה מאד שבהתחלה קנדה שולטת ומגיע ליתרונות של עד 2-3 נקודות כל פעם. לבסוף מגיעים ל12-12 ונגמר הזמן. Soft cup משחקים עד 14. ארה"ב מבקיעה ראשונה 13-12 ארה"ב לאחר מכן קנדה משווה. 13-13 נקודה מכרעת, הנקודה האחרונה הייתה ארוכה מאד וחסרת ספיריט על כל דבר קראו פאול, היו לפחות 30 קריאות פאול בנקודה הזאת שהתארכה כחצי שעה, לבסוף ארה"ב מצליחה להבקיע ונגמר אחד המשחקים היותר מותחים שראינו אי פעם.

דירוגים בנות:

מקום ראשון: ארצות הברית
מקום שני: קנדה
מקום שלישי: אוסטרליה
מקום רביעי: פינלנד

בפרס הספיריט זכו אוסטרליה – גם בנים גם בנות ומאוד הגיע להם. הם הפגינו יופי של ספיריט לאורך כל התחרות ותמיד זכרו לעודד בלי סוף.

בנוסף לפרס הספיריט הקבוצתי זכו יחידים, אחד מכל קבוצה זכה בפרס ספיריט, אותו בחרו מאמניו. בקבוצתנו זכה יובל יעקבי על כך ששיחק למרות ידו השבורה.

נמסר לנו (למרות שזה היה לאחר החזרה לארץ ישראל – אבל זה מתאים לפה) – שזכינו במקום שני בפרס הספיריט.
זה הישג מטורף מכיוון שזו שנה ראשונה שלנו עם קבוצה לא כזאת גדולה (במספר) והאוסטרלים שלקחו מקום את פרס הספיריט הם קבוצה ענקית שמחולקת ל 2 קבוצות פנימיות שצעקו המון בסיידליינס – אז בשבילנו זה הישג עצום

לאחר המשחק יוסי ואמו (ג'ן) עזבו אותנו ונסעו הביתה.
לפני ההתפצלות בשביל להגיע לבית של משה – עשינו מסדר ציוד במקום התחרות בשביל לבדוק שאף אחד לא איבד כלום.
כולם נסעו חזרה לבית של משה רודס. חלק נסעו במכונית של משה וחלק באוטובוס שהתחרות ארגנה.
באוטובוס של הישראלים היו גם הפינים – היה מאוד משעשע (הם שומעים להנאתם בקסטריט בויז..).
ברור שהמכונית שמשה הסיע הגיעה קודם.. בהפרש של שעתיים – שלוש בערך.
היה לנו קצת זמן להתארגנות לפני שכולם הגיעו.

בערך שעה לפני שכולם הגיעו התחילה תחרות קליעת סלים עם פריסבי בהאמרים לסל שמעל החנייה של משה
אז היו המון דיסקים זרוקים על הרצפה, איפה שהוא שם התפתחה מלחמת פריסבים בין משה וזולו ובמשך משהו כמו שעה וחצי הם רצו מסביב לבית של משה, הדשא והרחוב וזרקו אחד על השני פריסבים בטירוף.
זה נראה כמו 2 ילדים בכיתה ב' שגילו לזרוק פריסבי חזק על מישהו זה כואב, במהלך מלחמת הBlades הזאת נוצר ליובל זולו "בור" ברגל או יותר נכון חתך קטן שעליו שמענו כל שאר הנסיעה.
אחרי שכולם הגיעו, העלינו את המזוודות לבית של משה והתחלנו להתארגן לארוחת ערב.

בערב עשינו שיחת סיכום עם כולם וכל אחד אמר כמה מילים.
לאחר שיחת הסיכום עומרי גרוס עזב אותנו, גם לו הייתה טיסה חזרה הביתה.
היה טקס חלוקת פרסים בתוך הקבוצה:

ירדן בורקוב: על ההשתפרות הגדולה. במחנה אימונים הוא לא היה בשיאו אבל בטורניר הוא היה אחד המצטיינים.
אופק שקל: על הבגרות שהוא הראה לכל אורך הנסיעה.
יוסי קקאו: הMVP של הקבוצה בטורניר.
וחן בנקירר (מה!?)

התחלת המסע לכיוון ניו-יורק, ופרידה ממשה.
יצאנו מהבית של משה לכיוון תחנת הרכבת בניוטון, לאחר שהגענו ברגל (ומשה עושה הלוך ושוב עם המזוודות שלנו באוטו תודה – אוהבים אותך).
הגענו לתחנת רכבת עם ארגז של Mountain Dew (זה כמו ספרייט רק עם קפאין – זה גאוני) לאחר שנכנסו פנימה נפרדנו מציון (שנשאר לעוד שבוע בארה"ב) ופתאום אנחנו רואים את הרכבת מגיעה מרחוק (היה צריך לעבור לצד השני של הפסים – (בארצות הברית בשביל לעבור לצד השני עוברים ממש מעל הפסים) רצנו כמו מטורפים עם המזוודות וממש בשנייה האחרונה כולם עברו לצד הנכון.
נדחסנו כולם בצורה ממש לא נעימה לסאב וואי (Subway) יחסית קטנה שגם ככה הייתה מפוצצת באנשים...
נסענו 11 תחנות לנקודת מפגש עם סאב וואי אחר, עלינו עליה ונסענו כ 2 תחנות לתחנת רכבת מרכזית בבוסטון שנקראת 'South Central’.
כאשר הגענו לשם – באותה שנייה גם דורי הגיע (לאחר שהוא הקפיץ את ציון לשדה תעופה בבוסטון)
יופי של תזמון, היו לנו כ 45 דקות בתחנת רכבת לפני שעלינו על רכבת לניו יורק.
בזמן החופשי כולם הלכו להידחס באוכל (נסיעה ארוכה לפנינו) – ישבנו רובנו וטחנו מקדונלדס..
10 דקות לפני העלייה לרכבת שלנו, נפרדנו ממתן מזורסקי שנסע לעוד שבוע בניו-יורק (ביחד עם דורי).
תם זממנו בתחנה ומיהרנו לעלות על רכבת AMTREK המהירה לניו יורק.

תוך כדי הנסיעה של ה 4 שעות חלק שיחקו קלפים, חלק עשו שיעורי בית ודורי וחן ניהלו שיחות אישיות עם חלק מהאנשים (מסקרן לא?). הנסיעה עברה בקלות יחסית והגענו לניו יורק ישר לשדה תעופה ניוארק (בניו ג'רזי).
בתוך שדה התעופה לקחנו 'רכבות אוויר' (Air Train) (הרכבות שנוסעות בתוך שדה התעופה מטרמינל לטרמינל)
והגענו לטרמינל היבש שלנו.
אחרי שהעברנו את המזוודות נפרדנו מדורי שנשאר לעוד שבוע בניו-יורק והלכנו לחכות לטיסה האחרונה שלנו, חזרה לארץ.
כולנו עולים על הטיסה אך היא מתעכבת ומתעכבת, לבסוף אנחנו רואים כמה מאבטחים שעולים ומורידים מישהו, היה נראה שהוא שיכור. לבסוף אחרי עיכוב של שעה וחצי בשדה התעופה בניו יורק יצאנו לדרך וכעבור 9 שעות נחתנו בשדה התעופה בן גוריון חזרה בארץ הקודש.

**האווירה בתחרות**

דורי שאיבד בגללנו את החברה החדשה שלו.
חן שמפתיע מאוד שחברה שלו עוד לא עזבה אותו
ומשה שבדיוק מצא חברה חדשה לישון אצלה (כשאנחנו אצלו בבית)

קודם כל, תודה רבה אבל באמת תודה לחן בנקירר, דורי יניב ומשה רודס (ועוד המון אנשים שלא כתבנו פה מכיוון שלא רצינו לשכוח אף אחד). אנחנו באמת מודים לכולכם שהשקעתם מזמנכם, תושייתכם וכוחכם עלינו – כל הנבחרת.

מקווים תמיד להיות שם בשבילכם כשתצטרכו אותנו חברי נבחרת ישראל – The Prophets - WJUC 2006.

FEAR, DOES NOT EXIST ON THIS FIELD, DOES IT!? NO SENSEI!
PAIN, DOES NOT EXIST ON THIS FIELD, DOES IT!? NO SENSEI!
DEFEAT, DOES NOT EXIST ON THIS FIELD, DOES IT!? NO SENSEI!
DOES IT!? NO SENSEI!
DOES IT!? NO SENSEI!
GOOO!!! PROPHETS!!!

Five Ultimate's Comment:

Five Ultimate is all about keeping the lava of Ultimate alive – honesty, athletic excellence, and community. What better way to do this than to support the future stars of Ultimate! The Israeli junior national team, the Prophets, was a tough group of guys with their destiny in their own hands, and Five Ultimate wanted to be a part of the magic.

Competing at a high level requires the right equipment, and that’s where Five Ultimate fits in to the Prophets’ story. Providing the team with technical sweat-wicking jerseys, shorts, warm-ups, and hats made a difference for the Prophets on the field, every point of every game. What’s more, Five Ultimate also provided the team with extra wristbands, hats, and jerseys to give away as gifts and trade for other team apparel. Five Ultimate gear not only performs well, but looks sweet, too – the Prophets customized team gear helped the team establish an identity in the end zone, on the dance floor, and everywhere in-between.

We knew a positive experience at the World Junior Ultimate Championships would not only push these Israeli juniors to a higher level of play, but also have an impact on Israeli Ultimate in two major ways. First, the Prophets’ experience playing spirited high level juniors ultimate would undoubtedly spread to other Israeli players. Second, the Prophets set an excellent precedent for Israeli Ultimate - international competition pushes Ultimate to a different level, meaningful in new ways to every team and community that participates. Five Ultimate is proud to support the Prophets and is excited to see Israeli Ultimate grow!

Thank you, FLOW, for all the hard work you put in to make the Prophets happen! Keep on hucking, and don’t forget to lay out!
-Five Ultimate
“It’s a lifestyle.”

Five Ultimate is an Ultimate Frisbee sports apparel company based in Seattle, WA. We are poised to serve the people, the sport, and the spirit of Ultimate. We provide individuals and teams with apparel that performs during games and pushes a unique Ultimate image, all at a price affordable to any Ultimate player. Keep in touch with our website to see how we can serve you!

ציון בדש:

טוב אין הרבה מה להוסיף האירוע היה חוויה של פעם בחיים הספיריט, והאווירה שהייתה בטורניר זה דבר שלא רואים כל יום וגם לא כל שנה. המשחקים היו ברמה גבוהה והספיריט עוד יותר.
אני אישית למדתי המון במשך הטורניר, המשחק שלי השתפר מאד ולמדתי המון דברים חדשים.
לראות שחקנים ברמה כזאת, לשחק נגדם לשמור עליהם עזר מאד ליכולות שלי והעלה את רמת המשחק שלי.

אופק אגמון:

אני חושב שהנסיעה הזאת תרמה לי המון מכל הבחינות, גם להסתדר עם עוד 14 ילדים משוגעים באותו בית במשך 12 יום, גם להרגיש מה זו מקצועיות בספורט וגם להנות בטירוף כמו שאף פעם בחיים שלי לא נהנתי, אז תודה למשה, שאירח אותנו במשך 6 ימים שלמים ועזר לנו ה-מ-ו-ן באימונים ובכלל, לדורי שהשקיע את כל-כולו בחצי שנה האחרונה למען שהפרויקט הזה יצא לפועל, לחן שאימן אותנו ושיפר לכולנו את הרמה ב-20 דרגות ולכל הנבחרת שבאה והשקיעה מעצמה כמעט שבועיים מטורפים של אולטימייט.

עופר פדר:

הנסיעה הזאת, אני חושב לא רק שיפרה אותי בתור שחקן, אלא גם בתור בן אדם... בוגר יותר, חושב יותר... ואין ילד אחד בסיעה הזאת שלא חושב ככה, כולם יודעים שרמת המשחק שלנו עלתה... אבל כולם גם יודעים באותה מידה שרמת הרצינות, הבגרות וההתייחסות לדברים השתנתה לגמרי בצורה חיובית.
רכשתי הרבה חברים בנסיעה הזאת שאני לא חושב שאלו קשרים שצריך לנתק, הנסיעה הזאת חיברה אותנו מקבוצה של ילדים שמשחקים ביחד לקבוצת חברים שמייצגת את המדינה בספורט שהיא אוהבת, ולא פחות חשוב מזה קבוצה שנהנית לשחק ביחד...
נסיעה כזאתי יכולה לשנות בן אדם מקצה אחד לשני, ואני חושב שלא רק כדי להמשיך מסורת כזאת בשביל לעלות את ישראל למפת האולטימייט אלא גם לשפר את השחקנים עצמם מכל הבחינות

Prophet Ofer

ירדן בורקוב:

אני זוכר שהיינו במטוס דיברתי עם ילדה חרדית על טיסה ואמרתי לה
I don't like this עם ידי מונפת למעלה
I don't like this עם יד מונפת למטה
ואז אמרתי I like this
עם יד ישרה
בקיצור ולעניין תודה ענקית לכולם
המלצה שלי תקנו נעלי פקקים בח"ל

זה נראה כמו תנועות מגונות (זולו)

אורי רייס:

היום החמישי 12/8, התעוררנו בבוקר והלכנו לאימון מדהים של דוג, שהראה לנו לאן הרמה יכולה להגיע. חזרנו לבית של משה, קיבלנו את החולצות והאקססוריז המגניבים, ונסענו יחד עם דייויד להארוורד סקיוור.
הארוורד סקיוור היא השכונה שבה נמצאת האוניברסיטה המפורסמת, הגענו למקום ומשה אמר "אתם חייבים לזרוק בהארוורד יארד, רק בשביל להגיד שהייתם." הלכנו לגינה של הארוורד, שהיא לא כזאת גדולה כמו שחושבים וזרקנו קצת בין הסטודנטים והסנאים. אחרי שיצאנו מהאוניברסיטה הבנו שהמקום מפוקפק ביותר: ברמזור עמד אופנוען בן 60 על טוסטוס, שלגופו רק תחתונים- שוק ראשוני. הלכנו קצת קדימה לכיוון מקום שתכננו לאכול בו כשראינו בחור שמוכר עיתונים המסיתים את העם האמריקאי כנגד ישראל- לחלקנו התנפצה בועה, לעומת זאת יוסי יצא בצעד אמיץ ודיבר עם הבחור:
Yossi: I love Israel
Guy: well, too bad
Yossi: You S**k!
הלכנו להמבורגריה, צוחקים והתיישבנו לאכל את האוכל האמריקאי במיטבו.
לאחר מכן הלכנו לחנות CITY SPORT וקנינו נעלי פקקים . לאחר מכן חזרנו לבית של משה וכאן מסתיים הסיפור שלי. הייתם צריכים להיות שם כדי להבין...
GO PROPHETS.

אורן מירון:
הייתה לנו חוויה מדהימה למדנו רבות מכל המאמנים הטובים בעולם שבאו והכי חשוב יש לנו מלא שטויות שיהיה כיף להזכר בהן בעתיד!

יובל יעקבי:

כאן רציתי לספר לכם את סיפורי בקשר לידי השבורה. אז ככה, ביום הראשון שהגענו נתחנו בניו יורק (JFK), משם לקחנו עוד מטוס לבוסטון ושם פגשנו את משה. הוא לקח את התיקים שלנו ואנחנו לקחנו את הרכבת התחתית לביתו, תחנת הרכבת נמצאת במרחק הליכה של כ10-15 דקות מביתו של משה, בהליכה הזאת עברנו דרך מגרשי ספורט. ביניהם היה גם מגרש כדורסל, הלכנו על המגרש ואז עמית צימרמן שואל את משה עם לדעתו הוא מגיע משה אומר שלא עמית קופץ ומגיע, אני מאחור וחושב שהוא לא הגיע, וכמו ישראלי טוב אני חייב להוכיח שאני טוב יותר ואני כן מגיע אני לוקח תנופה רץ רץ רץ קופץ מגיע לטבעת מעד שיווי משקל ונופל, קח נשברה לי היד. בנפילה לא כאב לי יותר מידי, אך לא יכולתי להתאמן באותו יום, באותו ערב בדק אותי אביו של משה שהוא רופא ילדים. הוא לא יכל להגיד בוודאות אם זה שבר או לא לכן אמר לחכות, יום אחרי זה שעדין כאב לי אני דורי ואביו של משה החלטנו ללכת לצילום. בבוקר של היום למחרת דורי לקח אותי לבית החולים לילדים בבוסטון עשו לי צילום והתברר שזה שבר קטן שמאד מאד שכיח אצל ילדים. זהו זה הסיפור שלי לגבי איך שברתי את היד. אני חייב את תודתי למשה, לדורי ולאביו של משה (ג'ונתן).

יובל זולו:

טוב אחרי עריכת המון המון המון שגיאות כתיב ותיקון משפטים חסרי קשר אני רוצה לומר שזה אחד הדברים הכי כיפים שעשיתי בחיים שלי, למדתי המון. וממש התגבשנו בתור קבוצה ולדעתי גם התבגרנו מאוד. אני בטוח שכולם לקחו איתם דבר או שתיים (או 50) לחיים ואני מקווה להמשיך לשחק עם הנביאים עד גיל 20 .. (אני עורק בשביל פריסבי). מקווה לראות את כולם באנגליה 2007 – C A S T > NO BREAK!!!!!!
(כאילו צועקים את האותיות – ושואלים מה זה אומר!?, .. – תבינו לבד)

חן בנקירר:

באחד הערבים, אני ודורי הלכנו לחדר של יוסי, דפקנו בדלת. אז הדלת נפתחת ויוצא לו יוסי שלובש רק תחתונים.
התחתונים שלו היו מסודרת בצורה כזאת שאחת מזוג הביצים שלו הייתה בחוץ.
דורי מייד הגיב (באנגלית) "Hey dude. Your egg is out" או בתרגום חופשי: "היי חבוב, הביצה שלך בחוץ" תוך כדי הצבעה על החריגה המוזרה

דורי יניב:

אין ספק שהפרוייקט הזה יהיה אחד מהדברים הכי טובים שקרו ויקרו לפריסבי הישראלי. אני כמובן רוצה להודות לכל מי שתרם לנו והפך את הדבר הזה לאפשרי. חברים: עשינו היסטוריה וכולנו חלק מזה.
נהניתי מאוד להיות עם כולכם ואני באמת מאמין שכל אחד מכם יעזור לסלול את עתיד האולטימייט בארץ. באותה הנשימה אני מאוד רוצה להודות לחן, משה, דויד, לינדה, תומר וההורים של כולם שתרמו המון וחיזקו אותי כל הזמן. אין ספק שבלי החבורה המדהימה של האנשים האלה לא היינו מצליחים לעשות את זה.
אני כבר ממתין לשנה הבאה ויאללה בואו נרים כבר את הליגה לנוער!!!

נכתב ע"י יובל זולו ויובל יעקבי (משלחת WJUC 2006 DEVENS MA)