כבר אז היה חשוב לנו מאוד לקדם את הספורט בארץ וטיפה להשוויץ במה שקורה כאן (שאגב, תהיו בטוחים שזה ייחודי בעולם) ולכן, יצאתי מצוייד ב- CD של FLOW מלא בכל טוב תמונות וסרטים של מהפיכת הפריסבי בארץ.
האנשים היחידים שהצלחתי למשוך למחשב בזמן התחרות היו באמת ג'ון וביסט שקיבלו חום קל אחרי שהם ראו כמה תמונות. וכבר אז הם אמרו לכולם: "חייבים ללכת לבקר בישראל"
אליפות הארץ בפריסטייל, כל העולם שמע על זה וזה מה שנתן את הטריגר לטיול שלהם לארץ. לא נוסיף מילים יותר מידי על מה שקרה, כמו שכולם יודעים התחרות נדחתה והיה לנו מאוד לא נעים שג'ון וביסט כבר קנו כרטיסים ע"פ התאריכים המקוריים ובתכלס אין תחרות.... הנה מה שקיבלנו כתשובה אחרי שהודענו להם על זה:
John: Don't knock yourself out for us; I think we'll be jam-happy no matter what....
מרגלית ואני נוסעים בשעות הצהריים, 16/09 ראש השנה, לשדה התעופה ולא יודעים מה הולך לנחות עלינו. משחק קצר בטרמינל עם קהל סביר של כ- 100 איש שלא מבינים כלום ואנחנו ממתינים וממתינים...
ופתאום הם יוצאים להם שני החביבים האלה מלאי חיוכים ושמחה. זה היה הרגע שהתחלנו להניע את המנועים ולקחת אותם לשבוע בלתי נשכח במעצמת הפריסבי העולמית.
אחרי כמה שעות ואורחים חביבים הובלנו אותם מתים למיטה בהבטחה שמחר (שישי) יהיה טוב יותר.
כאן המקום להודות למרגלית ולעוד אנשים שרצו לקחת את החברה לטיולים בארץ (עדי ועידו הלוי). לא היה סיכוי להזיז אותם מהחוף...
“We saw 20 new jammers yesterday, and we don’t think even one of them is here”
הקיצר, המון המון המון שחקנים עד לשקיעה ומשם מקלחת קצרה, ארוחת ערב אצלי (תודות לאמא) ויציאה בערב שהסתיימה בסשן ברחבת האגדיר בהרצליה (Note קטן כאן. אמא שלי עושה אחלה אוכל, אתם מוזמנים. וגם גייגר).
עוד יום עמוס עבר לו והגענו למצב שהם פשוט לא יכלו לזוז יותר. אבל מה? מחר, שבת, אירוע צלוחית בדבש.
משחקי Co-Op של 10 אנשים. שחקנים חדשים, לימוד והדרכה וכמובן אולטימייט.
ג'ון וביסט נשאו נאום קצר על כמה הם שמחים להיות בארץ וכמה הספורט מתפתח כאן ואחרי שלוש מילים כולם התנפלו על התפוחים והדבש והשאירו שם כאוס (אגב, אני מזכיר לכולם – לא לקנות דבש בפיצוציה הדרומית בכיכר דשליט הרצליה. דפקו אותי במחיר).
ואיך אפשר שלא לאכול איזה חומוס לקראת סוף היום. לקחנו את החברה לחומוס הלבנוני בכיכר. כאן ביסט כבר לא יכול היה יותר והיה חייב לעשות כמה תמונות עם ה- Humus Mama.
החלטנו לתת לחברה מנוחה קלה ליום אחד ולהשאירם בטיפולו של האזרח ב'. וביום שני נפגשנו שוב לסשן על הרחבה המוארת של חוף עדן. מה שהלך שם היה לא יאומן אבל מעבר לזה, נזכרנו שכל יום שני יש מסיבת ראגיי בטרסה בר...
למרות כל הקריעות של הגוף סחבנו את החברה למסיבה ואחרי כמה בירות התחילו הסשנים גם שם. התחלנו בתצוגת תכלית קצרה של ביסט ושלי. פנינו את האנשים ממרכז הרחבה ועשינו כמה שטויות.
מאוחר יותר המקום התרוקן טיפה והרשנו לעצמינו לפתוח סשן יותר רחב שהסתיים עקב שבירת כוס בירה (בלי שמות...)
בשלב זה אני זוכר שאמרתי לעצמי: "תודה למי שהמציא מיני". וכמו שאתם יכולים לתאר, משחקי מיני בטרסה, בין כל האנשים, שיתוף של כולם (כולל עוברי אורח תמימים) עד שהגיע הבאונסר המקומי והשמיד לנו את המשחק.
עצוב....
טוב, מחר ממתינים לנו צילומים לערוץ הילדים ומשחק ברבין.
בקיצור לקחנו אותם לאולפנים והיו צחוקים שחבל"ז.
הכל התחיל לו בזה שכמה עשרות ילדים צעירים התנפלו עלינו וגם עליהם והם ניסו ללמד את כולם ולא הכירו כל כך את הילדים הישראליים... היה בלגן ובסופו של דבר היינו חייבים להפסיק את זה לפני שיהרגו אותם.
אני זורק צלחות וג'ון, במקום להחזיק אותן, מוסר לי אותן בחזרה. כמעט הרגנו את אחד המנחים.
הלכנו משם מאושרים וטובי לב ישירות למשחק הבא שהיה אמור להיות הדובדבן של הטיול. משחק בכיכר רבין בעונת השיא. כל מה שאני יכול להגיד הוא שהם ראו כל כך הרבה שחקנים שם שהם לא הספיקו לדבר על זה עד הטיסה.
אני מסיים את השיעור וטס לפגוש את החברה במלון אשל. אנחנו נוסעים לשדה התעופה ומדברים על כל מה שהיה. אין ספק שהם נהנו מאוד ומבטיחים לי לחזור לארץ ולספר על זה לכל העולם.
היה די מצחיק שהן לא הבינו מה הוא רוצה מהן, אבל אחרי שכנועים קשים ובקשות מצידי: "אני לא הולך לראות אותם המון שנים, תני להם תמונה אחת...." הצלחנו לתפוס תמונה יפה וגם לשנורר תמונה לעצמינו.
נפרדנו כאשר כל אחד נותן מתנות לכולם, צלחות, ציפורניים, חישוקים. מוזר מה שאנחנו נותנים אחד לשני בספורט הזה.
וכך הסתיים לו הביקור של שני הקרועים בראש האלה.
והנה התגובות שלהם:
ג'ון ו-ביסט
ב16 לספטמבר הגיעו ג'ון וביסט לארץ במטרה לראות את אליפות הארץ. לצערינו האליפות נדחתה והאורחים לא זכו לראות אותה.
בנוסף לכל זה גם היה באותו זמן שבוע הפריסבי בערוץ הילדים.
פעם אחת שהלכנו להצטלם ג'ון וביסט הגיעו גם הם עם דורי ואחרי הצילומים הבאנו
משחק.
בין לבין כל משחק ג'ון וביסט קיבלו קצת מהתרבות הישראלית ויצא להם לנסות חומוס
טוב שלפי דעתי נהנו ממנו.
גם לפני וגם אחרי אכילת התפוחים היה משחק אדיר עם המון אנשים וקצת אחרי זה גם היה משחק פלשפלייט טוב.
כמו תמיד ג'ון עשה את תפקידו בעולם הפריסטייל ועזר לשחקנים חדשים בתחום. הוא מכר לבן דוד שלי דוד את הציפורן הראשונה שלו וגם עזר לו קצת עם הפריסטייל.
יאללה חברה
''שר הטבעות הקלוקיסט''
לוסטי
Conclusions: Israel is a great place to jam, there are many good players there and many, many new players, too, and any tournament there is sure to be a success. Special thanks to Dori Yaniv.
After 20+ hours in the air and a calendar day later, flying Seattle-Newark-Rome-Tel Aviv, Steve Hays "Beast" and I arrive on Thursday Sep 16, uneventfully. We grab our luggage, go through the nothing to declare door (unless it shoulda been MattNails and heinsville rings) turn the corner, and are met immediately by Dori and Etai who after frisbee hugs take us directly to our hotel (the Eshel, a budget hotel that fit us perfectly, 2 minutes from Herzelia Beach). We know not to take any naps, and so we switch to jam clothes, grab our discs (nails already on, of course), and head to the beach, and this is all within an hour of landing!
Herzelia Beach is packed. In fact it's packed with beach paddle ball players. (Actually, while we were there it was always packed with paddle-ballers; it's an unofficial national sport? The beach was also always packed with pretty girls when we went there; this must be another unofficial national sport?!) But our eyes catch the glint of Skystylers to the south, and 5 minutes later we're in jam heaven! There are probably 15 jammers in action on the hardpack, some who I know from Riminis and Paganellos, and we meet guys from the army who jam, we meet Arnon and Dragon and Nerl and Hila and Tal and Becky and and and ... we jam a couple-three hours 'til the glorious golden sunset over the Mediterranean. Yes, we're in Israel.
So we earned a good nights sleep and get up late, have a hotel breakfast toward noon, and head to the beach: wow, there's a jam in progress. More new jammers, and we jam til dark!! I've lost track of my phlauds, gitis's, and spins, and Beast can barely anymore crush a btb; so then we go to Dori's for dinner (late) and get to be part of his family's new year meal, relax, etc. etc. Thank you, thank you. And there _are_ a couple pretty girls around.
Day done? NO, NO, NO, young man. We head out for the nightlife, with Dori and Geiger. First stop, the Feature Movie Bar, one of two sit-down-eat-watch-a-firstrun-flick places that Barak manages. Barak is a welcome site for these eyes! We also see Arnon again, too, watch the Butterfly Effect, and grab a bite and a beer. And still there are lots of pretty girls, and yes, we're in Israel. Sleep? No way. In the square in front of the theater Dori, Beast, Geiger, Etai, and I jam another hour+, with a cameo walk-on by one of the appreciative bystanders helpfully launching our disc safely onto the roof and out of play! No matter, another disc appears and on we go, with Dori's crowd appeal quite evident!
Next day, Saturday, Beast Arnon and Barak do a morning jam near Beach9, and Titcomb gets to sleep in. Beast recovers with beers over lunch, and we both watch the ahem pretty girls, until we meet Etai and soon others on the packed sand for our next jam. It's darn windy, but we persevere. A bit later we meet Dori again for the ride to the Sportek park in Tel Aviv, our main event for this day. The place is a big 24/7 hightech sports park, climbing wall, bungie cage, skateboard ramps, etc park on the north edge of Tel Aviv, and the event is FLOW's new year's celebration. At least two mob-ops are going all the time, and there's a field full of throw and catch happening. The ultimate teams from the Tel Aviv area are also here, and they play a couple games while the rest are jamming. I'm happy to say hi to a couple Holylanders who I met at Paga. At a certain point, we break and gather and pour honey into upside down discs, dip our apple wedges, and make toasts all around, with Beast making a mighty good speech (mine was pretty lame).Then we go back to the discs, until well past dark! And did we pass a disc window-to-window between cars while freeway driving back to Herzelia? I don't remember very well. Then we eat at Humus Mama's place, where you'll have to get the rest of the story from Beast.
So next day, Sunday is it, we rest? No, no, we keep going! Barak, Beast, and John jam a couple hours on the beach in the morning, 'til it gets too hot, and we reward ourselves with beers and baywatching at Beach9 until hunger sets in. Then Barak rewards us more with the best burgers in Israel at The Agadir, near one of his clubs, and Beast falls in love (again) with a pretty blonde. Rest yet? no way. Beast and I show up at 7p for our 9p appointment on the blue carpet and figure to warm up easy... but, again, no way: we attract a couple delayers we haven't met before and jam away until Etai, Geiger, Dean, Dori, Noa, and some others show. And then Barak arrives, and he and Dori go off; it's fireworks! Barak leaves at about midnight, but we keep jamming and jamming and then we head to the Reggae show! Pretty cool, ya man, irie, and then when the band breaks Dori and Beast do a demo, and they even get me into it! And later Geiger tells Beast how to get the girls, but you'll have to ask Beast for the rest of that story, too.
The blue carpet? There's a permanent outdoor Rimini- and Viareggio-type jamming carpet jamsite right on Herzelia beach, with lights and a good sound system and with adjacent outdoor seating, beach umbrellas, and a bar. This would be a perfect place for any part of a tournament that wasn't on the hardpack or at an inland venue like the Sportek or Rabin Square. (The hardpack is more extensive than Rimini's, flatter than Santa Cruz's, but not quite La Jolla Shores or Ocean Shores.)
So next day it's Monday or maybe it's Tuesday 'cause I've lost track of time, and we go to the TV studios for a couple hours. While we've been jamming these days Dori's been teaching frisbee classes (that's his day job these days btw), and he'd arranged for live disc segments for 6 kids shows that week on national TV, and we get to attend one. Maybe 30 kids show up all jazzed to play, and we do. Then they go on live TV with Dori explaining some throws, the kids doing a catching game, then a mini-Ultimate demo. Fun stuff, and fantastic national exposure for flying discs!
Then Tuesday night at 10p we drive with Dori to Tel Aviv's Rabin Square, surely one of the main squares, maybe 100m by 100m, a lit up, and ALL FILLED with frisbee players. Tuesday night must be the National Flying Disc Night, and everybody is there! There are two if not three mob-ops, and maybe 25 pairs of throw and catch, continuous through the night. I have a special throw and catch with Noa, I see Dor's improved, Ayal is hot, Yinon is hot, Dan catches his gitis, Ofer gets it going. Etc, etc. When we leave at 2a the scene is still happening.
By now I really am losing track of the days, and there's talk of a general strike, which would close the airport, and we develop plans to jam with Ido and others in Jerusalem. Fortunately the strike ends after only one day, and we're off to Viareggio, where Beast and I have other adventures, but that's another story, too.
OK, OK, so now you get the idea. Beast and I were there for 6 days, and we jammed about 12 times totalling about 40 hours, probably more. This was neat. No tourism.
Special mention goes to Oriel, Zion, Amit, and Lusti, who as a group are the best young jammers I know of anywhere right now. And there are some other kids, too, for sure. And notably there are some young adult players who are already excellent and will only, duh, get better, to world class level, soon. While I've tried to name a lot of the players, I know I've left a bunch out, apologies, and I know I've mangled some spellings. We didn't actually meet everyone, there were so many. Like David, and Yinon's brother, and the guy in the 69 shirt, other people in the army, and and.
Dori and his crew in Israel have a great thing going. Congratulations!
Z you all again.
=jwt
John Titcomb
(writing from Seattle)
PS I had absolutely no security concerns while I was there. (Errors, omissions, and any tactless insults are this author's fault; Beast can claim his own later.)
The scene was hot (weather 90's) take the mid day off, jam 10 a.m. to 12:30 then beer on the beach bar and then re-jam late afternoon and late into the night, not uncommon to jam under lights until I usually am in bed. The population of jammers was unlimited. We met over 40 and were stumbling on new ones every day. Dori has done an outstanding job getting the game spread. He really has created jam heaven, he works non-stop on frisbee stuff and I am so appreciative of the time he gave us out of his overfull schedule which includes those other frisbee sports besides the only one I care about, freestyle.
As usual all kinds of cool things happened around the jam. One day at the TV show shoot I was doing a little casual jamming with four or five toy jammers (by the way these toy jammers are already shredding, gitus pulling scrarecrowing, spinning flamingo) and one of them threw the disk through an open office window and "surprized" an older office worker(like my age dude) who threated to keep the disk if we didn't watch it. Making international friends for fisbee. Every time I was about to get too mellow Dori would dream up another jam.
John talked about the plaza jam outside of Barak's club and the scene was very cool with probably 1000 young people milling around us Dori just goes off and start double scarecrowing and shredding the scene, I of course chipped in an amazing BTB with a wall skip throw that went right to someone for a change.
The thing I like about Israel is they still cheer a BTB by the way, although I may have used most of their appetite up by the end of the week. The trip just continued until the last minute with jamming. Surfaces jammed, Sand, hard pack usually pretty limited with room for a trio or two, The Blue Carpet, very cool Rimini style with Bar tunes and lights, (Dori asked them to put the hot tunes on) Plaza --smooth brick type thing no problem, Rabin Square-- large cobble type with seams a little uneven, still very jammable. Disco, small hot with broken glasses and a few bottles, still jammable -- special mention to Dori for again going off in the demo and getting hein.
John and I joked we were in Jam boot camp and it sorta all blurs together into one long jam interspersed by stunning moments when another unreal bikini would appear. Focus was a problem. So anyway it’s a long ride from Seattle but next time, and there will be a next time for me, I'll know to use that long ride to power up put the big boots on because the energy and numbers of jammers in Israel will jam anyone into the ground. Dude do Israel It is sooo hot.
(By the way not one negative thing happened, I wish I could say that about a week in Seattle) and finally I didn't even mention the tasty morning jams with Barak, dude is jamming out of his mind, what about the rolling third world flying gitus crashing smashing stuff? Not to mention that he took us to babe heaven not once but like three times which is as many times as we saw him. I just want to know if he really did go back and get that one that looked like some kind of blond antelope. Anyway his partner The Murph (Arnon) is a treat as well we had two great jams and he can come to Seattle anytime and fit right in -- dude shreds. With a grin.
Of course John mentioned the counseling on girls Gieger gave me and I'd like to share but its sort of personal, although if I just concentrated on girls my age there wouldn't be as many would there? That ride back from Rabin Square at 2 a.m. very warm wind-- we slicing through traffic passing a disc from car to car while pictures are flashing and I flashed back to a World Championship in Santa Cruz to a similar crazed drive in the warmth of the night with a pile of shredders and realized the jam really has spread.
Anyway all the jammers
were very fun, supportive and really into getting hot. Both Z's are
happening and everyone is interested in learning something new, A really
cool scene -- and they all spoke perfect english which is very lucky since
hebrew proved impenetrable me. Dori did teach us thank you -- which I think
was something like ta dah, so if I got it right a big TA DAH to all the
jammers and the bikinis and Dori's Mom for New Year's dinner and Barak for
the babe count and jams and the Humous Mama for a couple of things too.
Steven D Hays
