The First FLOW

קורס מדריכי פריסבי במכון ווינגייט

בצעד גדול לספורט שלנו קורס ראשון למדריכים לתחומי הצלחת נפתח במכון ווינגייט, המשתתפים (מכל רחבי הארץ) שיחקו ולמדו על צלחות, אנטומיה, אימון ואיך לקחת את החיים בדרך ה FLOW, רק כדי שתקבלו מוזג כתבנו פה דוגמיות על השיעורים, אבל אין כמו לתפוס 10 שחקנים מכל הרמות, תחומי המשחק, גילאים, אזורי מגורים וגישות להתאסף ביחד וללמוד הכל על צלחות.

הסיקור ארוך אבל משעשע, אנחנו ממליצים לקרוא אבל פרק אחד בכל פעם...

הקורס הסתיים בהצלחה ולכל המדריכים שלום... אם תרצו להצטרף לקורס הקרוב ניתן לפנות לדורי

כתב: ניר חרמוני
צוות ווינגייט: דורי, תומר, יקיר, נועה, איתמר טף, יובל זמירי, אסף לוי, ניר חרמוני, עדי פרוינד, ניר מעיין, רפי גרבר

קישורים: סיקור: 29/10, 5/11, 12/11, 19/11, 26/11, 03/12, 10/12, 17/12, 25/12, 31/12, 07/01, 14/01, 21/01, 28/01, 04/02, 11/02, סרטים תמונות

29/10/04 - מדריכים, תכירו- ווינגייט
וינגייט? פריסבי בוינגייט? קורס מדריכי פריסבי, בוינגייט?! אז כן. הקורס הראשון בארץ (ואולי בעולם) להכשרת מדריכי צלחות מעופפות - פריסבי. התחלנו את היום בשיחת פתיחה עם כל הקורסים האחרים שהתחילו ללמוד באותו יום. ישבתי בין קבוצת גברים מגודלים ושעירים (האבקות, נדמה לי) לקבוצת בנות חטובות (מדריכות במכון כושר). לא יודע מה הם חשבו שאני עומד ללמוד...
במשך שעה דיברו על חובות התלמיד וזכויותיו, מה צריך לקבל ואיך להתנהג, וכמה טוב שבאנו. בסוף השעה חולקנו לכיתות לימוד אנטומיה, כשכל כמה קורסים מקובצים יחדיו. כשהמנהל קרא מהדף "לאולם הופמן, הקורסים הבאים: התעמלות לגיל הזהב, מדריכות ג'אז, וצלחות מעופפות.." עלתה אדוות צחוק מהקהל. רק המבטים השקטים של הפריסבאים הבהירו לכולם שיש להם עסק עם חבורה רצינית.
שיעור אנטומיה של שעתיים. מקדימה - חבורת פנסיונרים שלומדים התעמלות לגיל הזהב. יושבים כפופים על המחברות ומעתיקים כל מילה. או לפחות ככה זה נראה. אני לא בטוח שכולם שרדו את השיעור. בתווך - מדריכות ג'אז. לא רוצה להכליל, אבל רוב השאלות ("מה אמרת עכשיו? אתה יכול לחזור על זה? רגע, לא גמרתי להעתיק!!") הגיעו מהן. בשורה האחרונה - קומץ רעשני שמתאפק בקושי לא לפרוץ למדשאה הקרובה ולהתחיל לפזר פלסטיקים באויר. עבדכם הנאמן משתדל בעצמו להעתיק את השקפים למחברת, בעיקר מהלם כיתה - כבר שנים לא למדתי כלום. ועדי פרויינד, שרק הרגע גמרה טכניון וכבר חוזרת לחבוש את הספסל, לא מפסיקה לכתוב. אבל היא רגילה לסכם - אפילו תפסתי אותה מותחת קוים עם סרגל מתחת לכותרות חשובות.
החומר הלימודי עצמו כלל מבנה תאים, רקמות, סחוסים למיניהם ושאר קללות בלועזית. מפחיד להבין כמה הגוף שלך מסובך ולתהות איך לעזאזל הוא ממשיך לעבוד כל הזמן. סוף סוף חלפה לה האנטומיה, ואחרי ארוחת בוהריים קצרה שבמהלכה תהתה אחת מעובריות הג'אז ,"פריסבי? מה כבר אפשר לעשות עם פריסבי?" מצאנו את החדר שלנו והתחלנו ברצינות. עשינו היכרות קצרה בין כולם, ומה כל אחד מצפה מהקורס. קיבלנו צלחות מיני ודורי העביר את מצגת "עקרונות הדרכת פריסבי".
כדי לבדוק כמה היכולות שלנו תשתפרנה במהלך הקורס, יצאנו לבדוק מה הרמה ההתחלתית. הבחינות כללו זריקות ותפיסות מאחורי הגב (לעצמך), מתחת לרגליים, וסט של 280 זריקות לבדיקת דיוק - תשעה סוגי זריקות מארבע אחיזות, כל זריקה עשר פעמים... הספקנו חצי. ההתחלה היתה טובה - כולם יודעים לזרוק BH פשוט, וגם FH עובד. אבל לעשות SKIP על דשא, ב-FH, פעם ראשונה בחיים? נו. בקיצור - המספרים התחילו ליד ה-10 וסיימו ליד ה-3. באמצע הטבלה, מפאת חוסר זמן, עברנו לבדיקות מרחק, MTA ו-TRC. כל האשליות שהיו לי בדבר השתתפות באליפות העולם הבאה התנפצו באחת אל מול פני המציאות הנוקשה. מקסימום ייתנו לי לאסוף את הצלחות חזרה, וגם זה אצטרך לעשות בכמה זריקות. אבל מה - מזג האויר היה נעים, החברה היתה משובחת, ובילינו ככה עד שלוש וחצי במקום שתיים, כמתוכנן. לזכור לפעם הבאה - להביא שעון.
חשוב לציין: את יקיר, שעם רגל שבורה זרק, תפס, עזר ואפילו ביצע גלגול קרב כדי לחטוף לדורי צלחת. (ואח"כ התיישב בפנים דאוגות ומלמל "אני חושב שעשיתי משהו לרגל שלי") ואת נועה, שסחבה את יקיר על הגב מהכיתה למגרש, איזה 200 מטר, ולא ניכר בה כי יקיר עליה. בשבוע הבא - עוד אנטומיה, עקרונות התעופה (מה יקרה לצלחת בחלל?) ומערך שיעור בסיסי.

05/11/04 - מקצוענים בשטח
היום השני של הקורס. כבקיאים ומנוסים הגענו לכיתת האנטומיה על הבוקר, פחות או יותר, ומיד צללנו לנבכי הגוף האנושי. עצמות, שרירים, אופן פעולת השריר, עצבים... מסתבר שיש יתרון גדול בלמידה עם מדריכות ג'אז לעתיד. התחלנו ללמוד מושגי יסוד באנטומיה שבין השאר כוללים מישורים שונים והגדרות במרחב. עכשיו, איך נגיד בעדינות: חלק מהבנות בכיתה לא תפסו את העניין בפעם הראשונה שהמרצה דיבר. או השנייה. או n. מה זה אומר? שלי, ולכמה מחבריי, היה מספיק זמן לנמנם קשות בין מישור למישור. רק צריך לזכור לפעם הבאה: יש להירדם בפוזת כתיבה, כשרק הראש מוטה קלות הצידה ולשמור על נחירות שקטות. מנהל המכון נכנס בשלב מסוים לראות אם הכל בסדר, ומצא חלקים מקורס הפריזבי שרועים על שלושה כסאות ומזילים ריר על הלינולאום. לא נעים.
השיעור העיוני שלאחר האנטומיה: "עקרונות התעופה". אף פעם לא ידעתי שיש כל-כך הרבה חלקים לצלחת, ולכולם ייקרא בשם. ולא רק זה! לכולם יש חלק פעיל במעוף, וצריך לדעת לכוון אותם לאן שצריך כדי להגיע עם הצלחת לאן שרוצים! באלאגן. למדנו גם מה הן ארבע הזריקות הבסיסיות, שמייצגות את ארבע המשפחות העיקריות (כמו שבארץ שולטות חמש משפחות בכל שוק התקשורת? אז ככה. אבל בצלחת.)
שיעור מעשי. חלוקה לזוגות ואימונים על הזריקות הבסיסיות. כרגיל, קצת מפתיע כמה עומק יש לזריקה שחשבת שהיא הכי בסיסית, ואיך מודעות לכל מיני דברים יכולה לשנות את הצורה בה אתה זורק. מיד לאחר הזריקות - משחק. שתי קבוצות. מכל קבוצה רצים שניים ל מרחבי המגרש. דורי ויקיר זורקים צלחת לכל קבוצה. המטרה היא לתפוס את הצלחת באויר, למסור אותה לבן הזוג, ושהוא יחזיר אותה במדויק אל דורי \ יקיר.
הסיבובים הראשונים הולכים חלק, פחות או יותר. (הגענו לארבע-אפס לקבוצה שלי ) כולם כבר מבינים את הכללים ויודעים מה לעשות. מוציאים זריקה נוספת. נועה, שרצה עם איתמר, נועלת מבט על הצלחת ושועטת אחריה כאיילה שלוחה. היא לא מסירה את העיניים ממנה לשנייה. אנחנו עוקבים אחרי הנעשה בעניין - תתפוס או לא תתפוס? פתאום, בשנייה אחת, הבחורה נעלמת בתוך שיח גדול שישב בשקט בקצה השני של המגרש ולא הפריע לאף אחד. רק הברכיים שלה מציצות החוצה.
אנחנו בהלם. מה זה היה? מה קורה איתה? לגשת? להזמין אמבולנס? מותר כבר לצחוק? אחרי כמה שניות היא מזדחלת החוצה ברברס, מתפקעת מצחוק ומדממת מהאף. לא שברה כלום, לא חטפה מכות שיישארו לתמיד. רק כמה שריטות על הפנים, הכתפיים והחזה. מזל שהיא רצה עם משקפי השמש. עד שהיא מגיעה חזרה אלינו כולם כבר מפורקים מצחוק. אסף ואני מצטערים כל-כך שהרגע הגדול לא הונצח בוידאו - זה היה יכול להיות סרטון רב תפוצה במיוחד באינטרנט. בזאת סוגרים את היום (באיחור קל) ומתפנים מהמגרש. בפעם הבאה - שלוש וחצי שעות קצרות של אנטומיה, ואז תענוג: חצי יום מעשי על FLOW וטכניקות מתקדמות.
12/11/04 - סוג של ציון דרך.
השבוע השלישי. סוג של ציון דרך. לא חשוב במיוחד, אבל בכל זאת - ציון דרך. כמו אבן קטנה שאתה עובר לידה במסע גדול. ולמה ההתחלה המשעממת? כי אין ממש הרבה מה לכתוב, לפחות על שיעורי האנטומיה. למדנו עצמות ומפרקים (joints). זה עורר אותנו טיפה.. אבל מיד חזרנו לקרקע המציאות. אף פעם לא ידעתי שה-FEMUR נמצא מעל ה-TIBIA וה-TIBULA, והם מחוברים למשהו TUBEROSITY בעזרת ה-PATELA שהיא עצם ססמואידית. ואיכשהו, שרדתי עד לגילי המופלג!
בזמן ההפסקה בשיעור האנטומיה אנחנו רצים החוצה, מטפסים על הגבעה הצמודה לבניין ומשליכים צלחות בכיוונים מנוגדים. לכשעצמו, אין עם זה שום בעיה. כיף גדול, ואפילו מזג האויר היה לצידנו. הבעיה היא שבשיפולי אותה גבעה יושבות מדריכות הג'אז לעתיד, ולצידן מדריכי התעמלות גיל הזהב. והכיוון שלנו... בואו נגיד שהוא לא תמיד מושלם. כך שלפחות שתי סטודנטיות נסעו הביתה עם סימנים כחולים על הגב והמרפק. אם מסתכלים מקרוב אפשר לראות שהסימנים האלה הם APPROVED BY FLOW.

השבוע למדנו שני שיעורים מעשיים - FLOW וטכניקות מתקדמות. שיעור ה-FLOW כלל הדגמה חיה באדיבות דורי ויקיר. לאחר מכן התחלקנו לזוגות (שהתחלפו מדי פעם) והתאמנו על טכניקות FLOW - תפיסה בימין בזנב הצלחת ושיחרור מיידי, תפיסה בשמאל מאחורי הגב, המשך סיבוב, העברה לימין וזריקה ב-FOREHAND, ועוד.
הטכניקות המתקדמות התגלו כזריקות הפוכות מארבעה סוגים. זה יותר קשה לביצוע ממה שזה נראה, כי לצלחת יש נטייה לעוף לכיוונים אחרים, לא לקבל ספין ובכלל להתנהג בצורה אנטי סוציאלית. שלא לדבר על בן הזוג המסכן שמקבל פטיש בראש - וזה כשהזריקה מוצלחת! בשלב מסויים דורי פרש לחמש דקות וחזר עם מירב, סטודנטית מקורס אחר שרצתה לדעת עוד. אחרי שיעור קצרצר היא הפגינה יכולות מלידה, ובסוף היום חזרה כדי לשחק שוב.
אחרי הזריקות למדנו מה זה MAC ואיך לעשות אותו. מדובר ב - Mid air change - שינוי אפיוני תנועת הצלחת באמצע המעוף. זורק א זורק לתופס ג, כשבאמצע עומד ב ומנסה לתת לצלחת מכה קטנה שתגרום לה להאיט ולהתרומם. דווקא נשמע מסובך, אבל אחרי אימון קטן הגענו לתוצאות מרשימות. אסף התחיל את זה בהטחה חוזרת של הצלחת לרצפה. בסוף הסשן הוא כבר נתן לה בקטנה בזמן שהיא עברה מתחתיו. כל הכבוד. (זה רק עיצבן את יקיר, שמאמין בתאוריה לפיה כל מה שאסף מנסה - מצליח לו במהירות.)
יש בעיה מובנית כשלומדים פריסבי באופן מעשי. אתה לא יכול להפסיק לזוז עד שאתה נופל מעייפות. כלומר, עוברים שעה וחצי של שיעור - זריקות פה, זריקות שם. ואז יוצאים להפסקה של רבע שעה. מה עושים בהפסקה? אולי חוזרים על אנטומיה? לא! משחקים פריסבי! וחוזר חלילה.
בשבוע הבא - כיף גדול! שעה וחצי אנטומיה, ובזה סוגרים את המקצוע (בהנחה שנעבור את המבחן..) ואחר כך: ארבע שעות של שיפור מיומנות בפריסבי.
19/11/04 - סוף לאנטומיה (עד המבחן) ומשחק באולם
יום שישי החל, כרגיל, במנה מרוכזת של אנטומיה למתחילים. שעה וחצי לאחר מכן ציינו את סיום פרק האנטומיה בקורס (עד למבחן בעוד כחודש) ותחילת חגיגות הפריסבי באולם. המגרש היה בוצי מדי.
האמת? אולם זה כיף. אין רוח, רצפה נעימה, וה- FLYING GITIS מגיע לגבהים מרשימים. לעומת זאת, יש קצת הגבלה מבחינת רוחק וגובה הזריקות שאפשר להוציא, במיוחד כשבאמצע תלוי לך איזה וילון ענק שתפקידו לחלק את האולם לשניים. אמנם 20 מטר באוויר, אבל לא מעט צלחות נתקלו בו בדרכן למטרה. עוד בעיה קלה – יש באולם מושבים, והם שמחים לקלוט כל צלחת שעולה קצת גבוה והצידה מדי. השבת האבידה כרוכה בטיפוס קליל על הסלים הנמוכים וקפיצה מעבר למעקה. מזל שבקורס הפריסבי כולם אתלטים עשויים ללא חת..
המשכנו את לימוד המיומנויות מהפעם הקודמת. הפעם בתפריט – AIR BOUNCE. יקיר מאד שמח – זו זריקה שתמיד חלם לבצע, שמתחילה בירידה ואז עולה חזרה. שימושי לפריסטייל, אולטימייט, קצת לדיסקגולף.. לא קלה לביצוע, כי הצלחת לא עפה בכיוון שבו היא מוחזקת אלא מוטחת לאוויר עם התחתית קדימה.
הדבר הבא היה לימוד רולים (ROLLS). גלגול הצלחת על הרצפה כמו חישוק. למה זה טוב? שוב, פריסטייל וגולף. אל תנסו את זה באולטימייט, אם אתם לא רוצים לינץ' קבוצתי. עשינו תחרות דיוק קצרה לשער בצד השני של האולם (לא משנה התוצאות...) והמשכנו בתרגילי קבוצה שונים - זריקות ותפיסות באלכסונים מצדי האולם, כולל ריצה קלה ושינויי כיוון.
לחיזוק הזריקות הבעייתיות התייצבנו בזוגות וכל אחד עבד על מה שהיה לו קשה קודם. למשל, מסתבר שלא היה לי מושג בזריקת PITCHER. לא שהיא סתם לא יצאה טוב – כל הקונספט היה מוטעה. תיקון בסיסי ושתי דקות מאוחר יותר, והצלחת עפה כאילו אני אחותו האבודה של בייב רות'.
כשזה מיצה את עצמו, עברנו לשחק "שורות". חצי מהאנשים עומדים מול החצי השני וזורקים אליהם, כשהמטרה היא שכל הצלחות תהיינה בצד השני. חשוב מאד לזכור – גם כשאתה מרים צלחת, תשאיר את המבט קדימה ולמעלה, אחרת תקבל אחת בפנים. קיבלתי שתיים בפנים. המשחק התפתח בטבעיות ועבר להיות "שערים" – יש להכניס את הצלחת לשער היריב. בלי להתקדם, רק לזרוק מהצד שלך. שיחקנו דורי, תומר, יובל ורפי מול אסף, נועה, ניר מעיין ואנוכי. בהתחלה עוד היה בלגן, עם זריקות לא אחראיות, אבל די מהר הבנו שכדאי לשמור את כל הצלחות אצלנו ואז לעשות התקפה מבוקרת ומתואמת. לזרוק שלוש צלחות יחד בעקומה מימין, אחת בעקומה משמאל ואחת ב-ROLL, למשל... אחרי כמה התקפות כאלה התחלנו להבקיע. רק שהקבוצה השנייה הבקיעו יותר :(
זה היה סופו של יום מפרך ומהנה, ותחילתו של סופשבוע שלם שבו שרירי הישבן שלי (GLUTEUS MAXIMUS, אם אתם מתעניינים) היו תפוסים. מה שמעלה תהיות לקראת הפגישה הבאה – שש וחצי שעות רצופות של משחקי צלחת באולם סגור... הלוואי ויישארו לי GLUTEUS MINIMUS אחרי כן.

26/11/04, עברנו את הבסיס
פגישה חמישית. שליש קורס חלף עבר לו, וכדברי דורי – עכשיו עברנו על הבסיס. וגם על קצת אנטומיה. אחרי שסיימנו אנטומיה, ולפני שהתחלנו פיזיולוגיה, יצא יום שישי שכולו פריסבי. בשיא הסערה, כשבחוץ גשם זלעפות, התכנסנו באולם. היה קר ואפילו רטוב – כל מיני שלוליות הופיעו במקומות נבחרים באולם. לחימום פצחנו, על פי עצתו של רפי, במשחק "כדור זוהר". זה כמו אולטימייט כשהמטרה היא להכניס את הכדור לשער, רק בעזרת חבטה ביד אחת, ברך או ראש. ומותר לגעת בשחקן השני. אה, וזה עם כדור (!) המשחק התחיל עם מעט בלגן עד שהתרגלנו לכללים. בתור פריסבאים מלאי ספיריט, לא ממש יכולנו לנסות לחטוף את הכדור אחד מהשני, שלא לדבר על הניסיונות לתפוס את הכדור המסכן ב-DELAY.		סרטון! נועה לומדת SCARECROW
כמה נקודות נצברו פה ושם, ובעיקר – יצא לנו המיץ. מה זה כל הריצות האלה? מה אני- תומר, שמשחק אולטימייט כל שלישי ושבת? באמצע המשחק נועה התעצבנה ויצאה בהכרזה ש"זה לא פייר! לא מוסרים לבנות!". התחיל ויכוח קטן. הבנים טענו שאם לא מוסרים לבנות זה מפני שבמקרה הן לא עומדות במקום טוב, לא כי יש איזו קונספירציה כנגדן. נועה רמזה שדווקא יש. עדי התנשפה בצד, ואחרי מחשבה קצרה הסכימה עם נועה. אבל זה לא הפריע לה. לנועה זה הפריע, ועוד איך. בערך שם נגמר הכדור זוהר. לי לא היתה בעיה עם זה, בהתחשב בשש שעות הפריסבי שעוד חיכו לנו בהמשך ובחמצן שכה חסר לי. עברנו לתרגילים. כל אחד היה אמור להעביר תרגיל / משחק כלשהו, כמו לכיתה רגילה. עשינו טורים, שורות, שמיניות, עיגולים... יקיר לא נח לרגע. בכל הזדמנות הוא זרק רולים ושיחק עם עצמו (עם צלחת). קצת טיפס לכולם על העצבים. באופן כללי, ההגדרה של "הזדמנות" היא לא כשמישהו אחר מהקבוצה מנסה להעביר תרגיל בפעם הראשונה בחייו. או כשמישהו מדבר. מכיוון שהוא לא יכל לשבת בשקט בעצמו, קרו כמה דברים שעזרו לו. זה התחיל בזמן הכדור זוהר, כשקפיצה לתפוס את הכדור הסתיימה בהחלקה על שלולית וביקיר אחד שרוע על הרצפה, נאנק מכאבים ומחזיק את יד ימין, והשאר עומדים מעליו בדאגה. אחרי כמה דקות הוא התאושש.
בהפסקות הנחנו את הפריסבי על הרצפה ושיחקנו טאקי... אה, בעצם לא. זרקנו צלחות. נועה המשיכה את אימוני ה-SCARECROW שלה (למרות שלא התאמנה במשך השבוע בבית! נו נו נועה!) ולמרבה הפתעתה, הצליחה לתפוס כמה וכמה פעמים. אין מה להגיד, כישרון טבעי. התרגיל שהיה הכי מוצלח נקרא "הקפריסבי". כמו בייסבול, רק עם צלחת. לקח איזה חצי שעה לגבש את הנוסחא המנצחת שכוללת לא יותר מדי תחנות, שורף אחד בקצה... משחק מוצלח מאד. במסגרת אחת הריצות, יקיר ניסה להגיע לתחנה והצליח להגיע אליה, להימרח עליה, ולמתוח משהו ביד שמאל. הפעם זה היה באמת רציני, הוא נרגע לשאר המפגש.
סיימנו בתחרות FACE OFF זוגות. כל זוג מציג תרגיל שהזוג השני צריך לבצע. בבית א' יובל ואני הצלחנו לנצח את איתמר ונועה, לא בלי מאמץ. עלינו לגמר מול רפי ותומר. הבעיה היא שהגמר לא נגמר – לא הצלחנו להשיג הכרעה, גם אחרי אחד FLYING GITIS, אחד TRIPLE FAKE, תפיסה אחרי שני סיבובים.. (היו שניים, תומר). בזה נגמר מגוון התרגילים שידענו. וגם הזמן. בשבוע הבא – תחילת לימודי הפיזיולוגיה, ואולטימייט. אולטימממממממייט.
03/12/04, הפעם אולטימייט
סרטון: מה זה אולטימייט	פגישה שישית. במסגרת ההפסקה מ"הגוף שלך, ממה הוא עשוי, כמה הוא מסובך ואיך לעזאזל הוא פועל", או איך שבוינגייט אהבים לקרוא לזה – אנטומיה ופיזיולוגיה, יש כמה פגישות שהן פריסבי נטו. הפעם הנושא היה אולטימייט. מרצה אורח – תומר קראוטהאמר, כהן האולטימייט הגדול. התחלנו את היום בהרצאה מלווה במצגת מצוינת על אולטימייט מכל הצדדים. המצגת היתה מלווה בעזרים לימודיים אקזוטיים, כגון הנעל היעודית של תומר שהגיעה קומפלט עם שאריות דשא ובוץ.

כמו בכל תחום בפריסבי, ה-SPIRIT מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד מהמשחק. אין דרך טובה להמחיש את זה מקבוצת אולטימייט בנות שברוח טובה ובתחושה של שליחות הצטלמו כשרק צלחות מכסות את גופן. כשהגענו לחלק הזה במצגת ניכרה התעוררות מסויימת בקהל. כל אחד חשב לעצמו מחשבות נעימות בשקט, וקיימנו דיון נינוח על תפקיד ה-SPIRIT במשחק ולמה זה לא הופך להיות ספורט אולימפי. ככה עוברות כמה דקות אופטימיות כשיקיר, שעד עכשיו נחר קלות ובהה במסך בלי מטרה, קופץ על הכסא ומתפוצץ: "בוא'נה, הן לא לובשות חולצה ומסתירות את עצמן עם צלחות!!! איפה המשקפיים שלי?!" מזל שהתגובה שלו בקבלת צלחת קצת יותר מהירה מזה.
באמצע המצגת – הפתעה. שקופית "מזל טוב נועה!". יש לה יומולדת. ארגז הקרמבו שחיכה בצד בשקט נפתח והתכולה הדביקה מועברת בין כולם להפסקה מתוקה. נועה נכנסה חזק לרוח החגיגית ומרחה ליקיר בעדינות קרמבו שלם על לחי ימין. הוא קיבל את זה במתינות, הוריד בזהירות את הטרנינג שלא יתלכלך, והלך לרחוץ פנים. דורי הזהיר אותו שלא יעיף את הג'יפה על הרצפה – לא כל-כך מותר להכניס אוכל לכיתות. רק שמנהל בית הספר למאמנים נכנס שתי דקות מאוחר יותר ותפס כיסא בין עטיפות הקרמבו לבקבוקי המיץ. נדמה לי שהוא הרגיש במשהו, למרות הזהירות.

אחרי ההרצאה העיונית הגיע הזמן לחלץ קצת עצמות. למרות הרוח הלא יציבה ניגשנו למגרש והתחלנו לתרגל שיעורי אולטימייט בקצב. למדנו סוגי זריקות רלוונטיות, כיוון, זריקות לשחקן בתנועה, קאטים... כל מושג מומחש באמצעות משחק קטן ומהנה. אחד לדוגמה נקרא "500". הקבוצה עומדת בדבוקה מול זורק, שמעיף צלחת אחת כל פעם. מי שתופס מקבל 100 נקודות. מי שמנסה אך מפיל – יורדות לו 50. ואסור ללכת מכות, כיאות לפריסבי. אם הגעת ל- 500 אתה מחליף את הזורק. אז קבוצה אחת כוללת את יובל, יקיר, אסף וניר מעיין. כמובן שמיד מתחילות שם משיכות הדדיות והכשלות מכוונות. בקבוצה השנייה העניינים רגועים יותר. היא כוללת את עדי ונועה, שלא הולכות מכות מטבען, רפי, שכבר החכים מכדי לריב על צלחות – ואני, שאין לי עם אף אחד לריב, אז אני לוקח את כל התפיסות.. האמת שהיתה תחרות צמודה בין נועה לביני, שהגיעה לשיא כשהצלחנו לתפוס צלחת באופן סימולטני.



בסוף היום היה זמן למשחק אולטימייט מצומצם (ארבעה על ארבעה). שוב נזכרתי כמה אני לא בכושר. תומר שמר עליי ומנע ממני לקבל אלפי מסירות, ומצד שני – ברח לי כל הזמן כשניסיתי לשמור עליו. האיש מצליח להיות בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון, ואז לקפוץ מטר וחצי מעל כולם ולקחת הצלחת. מעורר הערצה. בשבוע הבא – דיסקגולף, בהרכב חסר משהו, עקב טיולי סנובורד באוסטריה ואירועים משפחתיים בכינרת.
10/12/04, יורדים לשטח
לפני שאני (תומר) אשכח את כל מה שהיה שם אני כותב כמה מילים על יום הגולף של ווינגייט... לא, לא שוטטנו שעות עם קרוניות קטנות ומחבטים על דשא מטופח ומלכודות חול, העדפנו (גם הפעם) צלחות ובמקום חורים קטנים ואלגנטיים קיבלנו סלים משעשעים (לא רק מטרה...) לצערנו השבוע חסרו לנו כל הנציגות בקורס ונציג אחד שלרוב כותב את כל הסיכומים האלה... נועה ועדי מבלות באוסטריה, ניר הרחיק עד טבריה... למזלנו גם השבוע לא התברכנו בשיעורי הכרת גוף האדם... אנחנו מתחילים ללמוד פיזיולוגיה בשבוע הבא (יפייי...), אבל בנתיים זה 100% תכלס, אם להגיע בבוקר ולגלות שהמגרשים שלנו תפוסים ע"י שחקני כדורגל בגילאי 10-15 חלקם שגדולים יותר ממבוגר ממוצע לבושים באדום "כתר" זה תכלס... לאחר הטראומה הראשונית לראות מגרש עם פוטנציאל למשחק אולטימייט מאוכלס ברודפי כדור אלימים נכנסנו לכיתה (הנקייה מקרמבואים) לטובת הרצאה על נושא גולף ההרצאה התחילה בסרטון הגולף המלהיב ביותר שראיתי אי פעם... אומנם לא ראיתי אף סרט גולף עד אותו היום אבל זה מביס גם כמה סרטוני אולטימייט או פריסטייל שיצא לי לראות.
ההמשך לא ממש הפתיע אותי (גם את המצגת הזו ערכתי לפני שהיא הוצגה לה) אבל היה שם המון (המון המון) חומר, החל ממושגים מעולם הגולף הרגיל (BALL GOLF) כמו BIRDI, EAGLE ועוד שמות של ציונים, אבל לא של ציפורים. ועד סטיות של צלחות... כן, כן. זה מה שחשבתם - הכוונה היא שיש צלחות גולף שבנויות לזריקות עקומות, מתגלגלות, כאלה שלא מושפעות מרוח ואפילו כאלה שאם זורקים אותן בנטייה ימינה הן (בעודן באוויר) יצאו מהארון וינחתו בנטייה שמאלה... למדנו הרבה על חוקים (יש בחוקי הגולף אלמנט "היפי" שכזה...), למדנו על תרגילים ללימוד גולף (אם משפטים כמו "מאבק מנטלי מתמשך" מפחיד אתכם אז אולי זה לא מתאים לכם), מסלולי גולף וניקוד (זוכרים את משחק הפלאש?), תפוצה בעולם, היסטוריה וכל מה שלא ידענו שאפשר לדעת על DG (שזה השם הקצר והאופנתי ל DISCGOLF)... בקיצור הרבה, בסוף ראינו את הסרט שוב... בגלל שיקיר איחר, וגם כי הוא חזק :) בקיצור אחלה מצגת... עלתה ליובל בהרבה שעות (וגם שעות שינה), מה גם שהוא מגיע לווינגייט בכל שבוע מהדרום הרחוק ומתייצב שם לפני כל תושבי המרכז

אחרי כל זה התחילו חיפושי המגרש החלופי... וכשדורי הלך להפוך שולחן (או לפחות לעבור על האופציות) העברתי כמה דקות בשיחה על טקטיקות אולטימייט עם רפי, כשגילו לנו שאנחנו הולכים לשחק במגרש הגולף של מכון ווינגייט כבר ציפינו לאיזה משהו נוסח געש... אבל לא ממש... אחרי ארוחה "קצרה" שלוותה במשחק עם שחקני הכדורגל (כבר לא כל כך מפחידים) התארגנו "בזריזות" והגענו למגרש המגרש לא היה מה שציפיתי לו, אבל היה מספיק טוב לאימונים...


שלב ראשון להבין מה חתיכות הפלסטיק המשונות האלה שנקראות צלחות גולף. כמה עובדות שלמדתי על הפעם הראשונה עם צלחת גולף ביד: כתוב עליהן DISCRAFT אבל לא ברור למה... כי: יש להן יותר דגמים מאשר ייצרה סיטרואן לדעתי הן עשויות בכלל מגומי הן באות בכל מיני משקלים מוזרים (הכל חוץ מ- 175... כולל 122, 193 ו216.5 גרם...) חדות כואבות אוווו וגם: הן לא ממושמעות ועפות בכיוונים לא הגיוניים הן עמידות בהכל (כולל יקיר וניסויים על עצים, סלעים, גגות של בניינים) עדיף לקלוע אותן לסל מאשר צלחות הגיוניות ורגילות (צלחות 175 פשוט מעדיפות להתפס ע"י אנשים) הן נוטות להעלם בשיחים
עברנו להתמסרות עם החיות האלה, לקח מסירה אחת להבין למה "צריך ללמוד איך הן עפות" ועוד 5-10 מסירות לדייק בלי לקצץ לשותף שלי את היד. לא לנסות את זה בלי שותף שלפחות מחבב אתכם. אחרי זה עלינו כיתה ופרסנו שני סלים (אמיתיים!) והתחלנו בניסיונות לדייק מטווח אפס ועם צלחות PUTTER בכל מיני תחרויות, אחרי שעה קלה (באמת) הוספנו עוד סוג צלחת (MID) והגענו למרחק שמכבד את מעמדנו... היה שמח...
עברנו לזריקות מרחק - מיומנות דרושה בגולף, בשבילה יש גם צלחות מיוחדות בשם DRIVER, ללא ספק הן הכי קשוחות, כואבת ובלתי ממושמעות בעליל... אבל בידיים של זורק מיומן הן עפות למרחקים של 250 מטר... תוך כדי שריקה וצורה של S באוויר... דורי כמובן כבר מכיר אותן אז הוא זרק ראשון, העיף את הדברים האלה לכל הרוחות. כשהגיע תורי לקח לי כמה זריקות להבין איך בכלל להחזיק ולזרוק אבל אחרי זה כבר הצלחתי לעבור מרחקים שלא הייתי עושה עם 175 חביבה... האחרים הצליחו במגמה מעורבת... נדמה לי שאסף הביא זריקה אחת מחוץ לאופק שלנו וגם יקיר...
ואז עברנו למשחק DG אמיתי (בהתחשב בנסיבות) אספתי סל אחד ואת יקיר, אסף וניר. הלכנו שתלנו אותו באיזה שיח וזרקנו לסל שהשארנו עם יובל, דורי, רפי ואיתמר... שתיים- שלוש זריקות לכל אחד הביאו אותנו לסיטואציה בה רובנו הגענו ל PAR +1 ורק אסף שפספס איזו זריקה מצא את עצמו בצד הפחות קרוב לסל של שיח ענק. עלו כמה אופציות: תומר: OVERHEAD מעל לשיח ולקוות לטוב ניר: ROLLER מתחת לשיח, לפגוע בשורשים של העץ שמאחוריו אסף: משהו עם HYZER מפחיד יקיר: תפוצץ אותו.... והדגים.



בזמן שדורי והאחרים שיחקו את הגרסה המסורתית ל DG (כולל רישום תוצאות, זריקות מחושבות, HYZER-ים Roller-ים והתייחסות לPAR אנחנו עברנו לגרסה משלנו "Xdg"... בגבולות הטעם הטוב והבטיחות המתבקשת מאנשים רציניים אבל תוך התעלמות כמעט מכוונת מספירת נקודות או תחרות רצינית עברנו להתקיף את סל המטרה של אסף. לשיח היה מזל והצלחנו למצוא דרך פשוטה יחסית להגיע לסל בלי לגרום לו נזק... משם המשחק הפך פשוט למצחיק... וגם גולף היה שם.


בסופו של דבר הניקוד היה דומה לשתי הקבוצות, איתמר נטש את צלחות הגולף בזריקות הקרובות יותר ואני התחפרתי בתוך שיח (אחר) כי צלחת שזרקתי פשוט נתקעה בפנים... והייתי צריך לזרוק מאותו המקום... וגם מצאנו שימוש אלטרנטיבי לסל. בכל מקרה- גולף זה לא מה שחשבתי ועם שותפים טובים למשחק אפשר להעביר בזה כמה שעות טובות... אולי לא כל שבוע אבל בהזדמנות

17/12/04, מפגש מגוון, סוף פרק האנטומיה (פרטים בהמשך), תחילת פרק הפיזיולוגיה.
שבנו לחבוש את ספסל הלימודים, הפעם בשיעורי פיזיולוגיה למתחילים. אם אנטומיה זה "איך קוראים לעצם ולאן היא מתחברת", פיזיולוגיה זה "איך השריר עובד וכמה אותיות לטיניות אנחנו יכולים לדחוס למוח שלכם עד שיתפוצץ". המרצה – ד"ר דרור שגיא, זאב בעור כבש. נראה בחור נחמד ונעים הליכות, אך אוי למי שאיחר להיכנס לכיתה, או למי שדיברו בספסלים האחוריים כשהוא ניסה להסביר בפעם התשיעית מה זה ATP. שתי מדריכות ג'אז עשו טעות ניווט והתיישבו מאחורינו, מה שגרם לכך שחלק מההערות שלו על הקשקושיאדה בפריסבייה לא היו מוצדקות לגמרי. והן עוד המשיכו, ובאמצע השיעור, לגמרי באקראי, פנו אלינו ושאלו "אז איפה אפשר ללמד פריסבי?" בערך בשלב הזה המרצה עצר, חשב לעצמו, והגיע למסקנה: "אני אשעה אתכם", פנה אלינו. "יש לי מספיק דיבור במכון כדי שקורס פריסבי ילמד לבד את החומר למבחן." באמת?? ללמוד לבד, את כווווווווווול עשרים הדפים שבחוברת?! לא משנה. זה השתיק אותנו לעשר דקות.
כדי להתאושש מהחוויה הטראומטית יצאנו לשחק בהפסקה על הגבעה. טעות. קר מדי, רוח חזקה ולא יציבה, הידיים קפואות והביצועים אומללים. נגמר הפיזיולוגיה, הלכנו לאכול לפני המבחן באנטומיה. משום מה דורי מצא לנכון למסור לתומר מיני מעל ראשי האנשים בקפטריה, ופגע ביושב אורח תמים. משום מה, תומר מצא לנכון להחזיר לו. רק שהוא לא לקח בחשבון איזה אלמנט, והצלחת עפה היישר למטבח ונעלמה מהעין. נדרש שכנוע מה לקבל אותה חזרה. הנה מיני ראיון שקיימתי עם מר יניב לאחר שוך הסערה: ניר: ספר לי על מה שאירע דורי: אחרי זריקה לא כל כך מוצלחת שלי (טוב, היו לי שתי פיתות ביד השניה וגם תיק) תומר לוקח את המיני (מתנצל בנימוס ליושבי השולחן הפגוע) ומתכונן להחזיר את זה בחזרה לכיוון המטבח. זריקה רבת סיכון..... התכוננתי, והצלחת נזרקת, היא מרחפת מעל כל הקפיטריה, מעל למגשי הסנדוויצ'ים, מעל לקופאיות, מעליי (זה לא היה בתכנון) ועפה ישירות לתוך המטבח. ניר: איך קיבלת אותה חזרה? דורי: עובד המטבח המבוהל כמעט נכנס בתנור הקטן שהיה שם. הוא פשוט לא הבין מה עף לתוך הטריטוריה שלו. הצלחת פגעה בכל מיני דברים ובסופו של דבר נפלה לכיור. נועה ואני עמדנו עצובים והסתכלנו איך הצלחת מתמלאת בכל מיני דברים לא חביבים וביקשנו עד דמעות מהדמות המאיימת להשיב לנו את האובדן. עובד המטבח סירב בתוקף להחזיר את המיני וטען שכאן זה לא איזור משחקים. "בבקשה תחזיר לנו את הצלחת שלנו, זה כאן בכיור" המשכנו, וכל הסובבים לא הבינו ממש מה קורה. (מסקנה: לא סתם אומר המשפט "הפריסבי מוציא את הילד שבך") אחרי תחנונים רבים ועוד כמה מבטים כובשים של נועה המיני חזרה לכוחותינו..... אסור להשאיר פצועים בשטח! עד כאן הראיון. אכן, תמונות קשות.

כל הסיפור הזה לא שינה את העובדה שיש עוד מבחן באנטומיה לפנינו. שבוע שלם החלפתי את חומר הקריאה הרגיל שלי בחוברת עם ציורים של שלד ערום על הכריכה. וזה השתלם! המבחן לקח רבע שעה במקום השעה המיועדת. גם על השאלה שהתלבטתי בה הימרתי בקלות ראש. מה זה כבר משנה, "עובר" יש לי. כל השאר סיימו מוקדם גם הם, והתפנו לקצת FLOW על המגרש שהתחמם בינתיים והפך למסביר פנים. ג'ימג'מנו לנו ככה איזה חצי שעה, שמחין וטובי לב על שהמבחן מאחורינו. ואז עלתה הדילמה: אולטימייט, או דיוק? כלומר, בתכנית כתוב "דיוק". אבל עדיין קר למדי, וראינו קודם שהשליטה בצלחת לא אופטימלית. אולטימייט יחמם אותנו במהרה, אבל מצד שלישי – צריך לרוץ... החלטנו על MOBILE ACCURACY. לכולם צלחת ביד, לאחד יש שתיים. הוא זורק לאן שרוצה. כל השאר צריכים לזרוק את שלהם כך שתיעצר הכי קרוב לשלו. הזורק המקורי זורק אחרון. זה שהיה הכי קרוב מקבל נקודה, והוא הזורק הראשון החדש. שיחקנו עד 5. משחק משעשע ומאתגר. יקיר פתח בזריקה מושלמת שנחתה על צלחת המטרה, ודאג שכולם יידעו על ההצלחה – קריאות הקרב האינדיאניות והריצה במעגלים לא השאירו שום ברירה. הנקודות נצברו לאיטן. איתמר ועדי כיכבו ולקחו כמה נקודות יפות. אסף הצליח לשים עוד צלחת על המטרה, שהייתה בגובה ארבעה מטרים, על הטריבונה החמישית! בסופו של דבר, לאחר קרב צמוד ומתח קל, הצלחתי לנצח :) לדאבון ליבו של דורי. לא נורא, תמיד יש פעם באה.
מתישהו בין המשחקים תומר הוציא צלחת שתשמש בתור קונוס, עדי בהדהמה מוחלטת רצה אליו בצעקות "צ'קליסט צהוב, צ'קליסט צהוב... כמה זמן לא ראיתי צ'קליסט צהוב..." וזינקה עליו, תומר שבסך הכל רצה קונוס בולט על רקע הדשא נאבק לשמור על יציבות בזמן שעדי וויתרה על כל קשר לקרקע והתמקדה בשלל הנוצץ... שאר החבורה הצטרפה לכל המהומה, והתמונות למטה. בסוף עוד שיחקנו אולטימייט. תומר, ניר מעיין, יובל ואני מול דורי, אסף, יקיר ואיתמר. עדי החליפה את איתמר, נועה את יקיר.. תוך שתי דקות כמעט טבעתי בחומצת החלב שלי. אני זקן מדי לדברים האלה. בסוף הסוף הספקנו לכרסם קרמבואים – לאסף ולי היתה יומולדת. יקיר ניצל ממריחה הפעם. בשבוע הבא – ארבע שעות פיזיולוגיה ושעתיים DISTANCE. הנה הלכה כתף ימין.

25/12/04 פגישה תשיעית. פיזיולוגיה על מצע במבה, מוגש בצלחות מיני
ממשיכים בלימוד הפיזיולוגיה המפרכים. על הפרק הפעם: מה מנגנון אספקת האנרגיה בשרירים במאמץ. לא אחזור על כל מה שלמדנו שם, בעיקר מפני שחלקים לא מבוטלים מהזמן הייתי, איך נגיד את זה יפה... לא מרוכז כל-כך בשיעור. התגלית המשמעותית ביותר של היום הזה היא שניתן להשעין את הראש על היד כך שהעיניים מוסתרות, ולנמנם בכיף כמה דקות. שכחתי את זה מאז שלמדתי בפעם האחרונה.. כדי להדגים ערך קלורי (ואיזה זבל הילדים אוכלים היום) המרצה שאל אם למישהו יש איזה חטיף. כבמטה קסם צצו חטיפי אנרגיה, סוג של במבה אדומה (מה שלא כתוב עליו "אוסם" הוא לא במבה!!) ובמבה גדולה צהובה. חישוב מהיר, והנה – רבע מצריכת הקלוריות למבוגר נמצא בבמבה אחת גדולה. ילד צריך פחות קלוריות... לא משנה. העתיד שמנמן. והמרצה פספסן. בזמן החזרת החטיפים לבעליהם הנבוכים הוא לא כיוון נכון והחטיף חטיף למדריכת ג'אז עתידנית ישר באף. מזל שאף אחד לא נידב לו פחית רד-בול בתחילת השיעור.
בהפסקה יצאנו החוצה לשחק, כהרגלנו. שלא כהרגלו, היה גשום. זה לא מפריע יותר מדי.. צריך רק להקפיד לא להחליק על הישבן (במיוחד כשמדריכות התעמלות לגיל הזהב צופות בנו בערגה). ניסיתי להמציא זריקה חדשה – לארגז של קלנועית שעברה על השביל, בתקווה שמישהו ייקח את הצלחת משם בזמן. שני הזקנים מהחבובות שישבו עליה לא ראו את זה בעין יפה. הנהג עוד עצר כדי שנוכל להחזיר את הצלחת, אבל השני, "עצבן" בפי העם, דירבן אותו בלחץ: "סע כבר, סע! שילמדו!" בסוף ההפסקה יובל עשה לנו שלום מהחלון, ומיד התחיל להתמסר עם תומר. זו היתה גרסה חדשנית ומפתיעה של הנסיכה במגדל.

הציונים במבחן באנטומיה משבוע שעבר פורסמו על לוח המודעות. למרות החששות הקלים, כולם עברו, וחלק בציונים מאד יפים בסביבות התשעים. נקווה שפיזיולוגיה יהיה לפחות דומה, אם לא יותר טוב. ארבע שעות פיזיולוגיה עברו ביעף כמו שבוע, והתפנינו לעניינים החשובים באמת. על סדר היום – זריקות למרחק. רק שסדר היום נמצא עכשיו רטוב ומקומט בפח, יען כי בחוץ גשם כאילו השמיים בוכים על שעות אבודות בלימוד פיזיולוגיה. (הערת המחבר: נא לא להביא כתבה זו לידיעת המרצה שלנו. גם ככה היה נדמה לי, בין חלום להזיה, שהוא מסתכל עליי במבט עוין.)
עברנו לאולם והתחלנו לעסוק בדיוק - ACCURACY. דורי הסביר את חוקי המקצוע בקצרה, עשינו תרגילי זוגות לחימום ותחרות דיוק כמעט מקצועית. גילינו שאפשר גם אפשר להכניס צלחת לסל משלושת-רבעי מגרש (ראו סרטון). יכול להיות שזה אפילו קל יותר מלעשות את זה עם כדור.		סרט!!!


אסף ודורי ניצחו בתחרות יחד. כשסיימנו אותה עשינו מיני שיעור על כל מיני צלחות מיני. יש ארבע דרכים רשמיות לזרוק את הפלסטיקים הקטנים, ומשעשע מאד לראות מי שלא מנוסה כשהוא מנסה אותן בפעם הראשונה (המשקל הקל שלהן מאד מנחם כשאתה מצליף את הצלחת היישר לעין של עצמך). לסיום קיבלנו הרצאה מקוצרת על DDC, שנוכל לישון על זה בלילה ולבוא מוכנים לשיעור הבא. האמת – מוזר, כי על פי התכנית השיעור הבא הוא SELF CAUGHT FLIGHT, ו-DDC צפוי רק בעוד שלושה מפגשים... לדורי פתרונים. כנראה שזה תכנון צופה גשם.

אז בשבוע הבא... ארבע שעות נמנולוגיה, שעתיים SCF, ושקשוקה.
31/12/04 פגישה עשירית. עוד קצת פיזיולוגיה, ריצות וזריקות למרחק.
לימודי הפיזיולוגיה לא מסתיימים, אלא ממשיכים במלוא המרץ בקצב אירובי יציב. הפעם התקדמנו קצת יותר במהירות – האופציה לשאול שאלות נחסמה בחלקה, ואפשר היה להספיק את החומר כמו שצריך. הרבה על הדברים הנלמדים אין מה להגיד. צריך להיות שם כדי להבין. וגם אז, רצוי להשוות עם הכתוב בחוברת ולשאול את נועה כדי להבין ממש... במהלך הדיון השוטף בענייני אנרגיה וגלגוליה, יקיר (עורך דין בהשכלתו הרשמית) שכח את עצמו וממש השתמש במילה "נהיר" במשפט מן השורה. אני לא משוכנע שזה היה כל-כך נהיר לחלק מהמשתתפים. אם לא נשמור עליו, עוד מעט נתחיל לשמוע בכיתה משפטים בסגנון "אני מבקש לחלוק על חברתי המלומדת", או התנגדויות מנומקות להליכים הפיזיולוגיים השונים.
בהפסקה אצנו רצנו לשחק בחוץ. השמש זרחה, הציפורים צייצו, ובקי מדריכת הג'אז נענתה לשכנועים של דורי והתחילה לשחק איתו. אחרי סשן קצר שבו הוא בדק את יכולותיה בשתי הידיים ואישר את הרמה היא הצטרפה אלינו לשורות והתקבלה כחברה מן המניין. באותו זמן, 20 מטר נמוך יותר, תומר לימד את מדריכת השחייה לפעוטות נעמה כמה הלכות בסיס בצלחת. על פי סיכומיו היא הצליחה אפילו יותר מבקי. יכול להיות שביום שישי הזה נארגן פגישת פסגה..
חזרנו לכיתה. בשלב מסוים המרצה דיבר על "גירוי קולטנים עצביים לחומציות", כחלק מהפעולות שקורות בגוף בעקבות פעילות מאומצת של השרירים. אחת ממדריכות ההתעמלות לגיל הזהב, אישה בשלה בעליל, הרימה את היד ושאלה במבטא אנגלו-סכסי מתנגן - "סליחה, אבל שכחתי – מה זה גירוי?"
סיימנו עם הפיזיולוגיה, ירדנו למגרש. מזג האוויר היה מושלם. לא קר, בהיר, כמעט בלי רוח. טוב, לא מושלם ל-MTA המתוכנן, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים. הנושא: השלמות DISTANCE מהפעם הקודמת. דורי הדגים איך זורקים בלי להתאמץ – ועבר את רוחב מגרש הכדורגל, בלי להתאמץ. אחר כך הלך לשער כדי להראות מה זה זריקה שכן משקיעים בה – והעיף את הצלחת לכל אורך המגרש, משהו כמו 90 מטר. עשינו תרגילי זוגות לתרגול הוצאת ספין מתאים, וניסינו גם אנו לזרוק למרחק. האמת – לא יצא רע. תוצאות של 50-60 מטר לרוב. אחד הדברים שנסתרים מהעין בזריקות מאומצות כאלה זה הפרצוף של הזורק. למרבה המזל, הצלחנו לצלם כמה תמונות מעניינות. הן יצאו כל-כך מעוותות שזה מפחיד. מכיוון שהאתר מיועד גם לילדים נחסוך מכם את האימה, אך המערכת שומרת לעצמה את הזכות להשתמש בהן למטרות סחיטה בעתיד.

קבוצת כדור מים שעברה במגרש השמיעה את הקולות הרגילים – מה זה, איזה כיף לכם, זה לא מרחק... ברור שתוך שנייה הם שיכנעו את דורי להראות להם כמה רחוק כבר אפשר לזרוק. אז צלחת אחת היה צריך להביא מהמגרש שמעבר לגדר. כדורי המים התפעלו כיאות.

בהמשך עבדנו על TRC, שזה THROW RUN CATCH. המטרה לתפוס את הצלחת בעצמך במרחק הגדול ביותר מנקודת הזריקה שלה. זה כבר ממש קשה. צריך לזרוק כך שהצלחת תגיע בדיוק לכמה רחוק שאתה מסוגל לרוץ, ועוד לתפוס אותה ביד אחת. בדרך כלל זו זריקה קשתית ואתה רץ ישר. תומר נקט בטקטיקה מעניינת – הוא זרק ישר וגבוה, ורץ רץ רץ עד שהשיג אותה. מצד שני, האיש מדלג כאיילה שלוחה. לא ממש שיטה שמתאימה לכל אחד.
דרור שגיא, מרצה הפיזיולוגיה, הופיע במגרש לפתע והביע התעניינות. או שדורי לא נתן לו ללכת. בכל מקרה, הם דיברו כמה דקות טובות לקראת סוף השיעור. כדי להדגים את משמעות הזריקה למרחק, דורי התנדב להכניס צלחת לשער – ממרחק של כמעט מגרש שלם. אי אפשר להגיד שזה קרה בניסיון הראשון. או השישי. בכמה מקרים הן נחתו ממש לפני הקו. אבל לפני שנגמרו לו הצלחות, אחת חדרה אל השער וגרמה לו אושר גדול. אחרי הכל עשינו סשן Flying Gitis, אימר שחרר צלחות, ניר (אנוכי) ואסף ניסינו לעוף ותומר צילם... תוצאות יפות

בשבוע הבא- פיזיולוגיה, FLOW, ו-DISCATHON.
07/01/05 פגישה אחת-עשרה. סוף לימודי הפיזיולוגיה, דיסקאתון, DDC
שיעור אחרון בפיזיולוגיה. ד"ר דרור שגיא, המרצה, הופיע עם מיני כתומה בוהקת (צלחת, לא חצאית!). כנראה שהאחוקייה שלו עם דורי מתפתחת יפה. הוא סיפר שבשבוע שעבר התוודע לענף, ראה כמה דברים נחמדים... ראה את האתר (הוא אפילו כתב את ה-URL על הלוח והמליץ).... ראה את הכתבות....... עבדכם הנאמן זקף אוזניים, העלה חיוך מלאכותי וחיכה לתגובה. לא נורא. הוא רק לא היה בטוח שיתגבר על ה"זאב בעור כבש".

אז אם אתה קורא את זה עכשיו, הי ד"ר שגיא! מקווה שהתגברת.... נא לזכור שהדברים נכתבו ברוח טובה, ואין לקבל אותם בשום דרך אחרת. במהלך השיעור עברנו על מנגנון היווצרות חומצת החלב ולמה זה טוב. נועה לא כל-כך הסכימה עם דרור על ה-OBLA. שזה משהו בפיזיולוגיה. התחיל דיון ממצה וארוך. בינתיים יקיר ואסף כירסמו חטיף "energy dreams". זה שם מעניין. האם זה אמור לתת אנרגיה, או לעזור בחלומות? כי אסף בחר באופציה השנייה, וחלם במרץ.
כשנגמר השיעור שיחקנו, רפי, נועה ואני באולם בג. היה קר בחוץ. לא יודע מה האחרים עשו בינתיים, אבל כשסיימנו והלכנו ל"בית הנבחרות", שם הכיתה הרגילה שלנו, מצאנו רק את ניר מעיין, יקיר ואסף, ולא את כולם. טלפון מתומר פתר את התעלומה – החליפו לנו כיתה. הוא טוען שזה היה מול כולם ובאופן גלוי.. אני רק אומר, אז איך זה שהרוב לא ידעו? מצגת FLOW. ההיסטוריה של הפריסבי, תור הזהב בשנות ה-70, תור החלודה מיד אחריו, והתור שלנו לקחת את העניינים בידיים ולפתח את הענף בעזרת FLOW.
כבר הזכרתי שהיה קר? אז הנה עוד פעם. קרררר. לא מפריע לאיש עם ה-F בשיער לקחת אותנו למגרש למרות הבכיות הנמרצות (דורי, קר לנו! תפנה ימינה כאן! דורי!! ווואאההההה) ולהתחיל להריץ. כל אחד ממציא תרגיל לעשות תוך ריצה הלוך חזור, וככה מתחממים. האמת? עובד. עשר דקות כאלה, כמה צופים סקרנים מרימים ראש לבדוק על מה הרעש (ורואים עשרה ליצים קופצים על הדשא ומנסים לתפוס חזרה צלחות שהם עצמם זרקו הרגע, למרות שהצלחות הנ"ל במצב מצוין והן בכלל לא רצו לעוף, הצלחות, כי קר) וחם לנו. עברנו לדיסקאתון. לא בדיוק למצוא אתונות כשאתה יוצא לחפש צלחות, כמו שיקיר פירש מייד. דווקא מסלול מכשולים פתלתל שצריך לעבור עם צלחות. גם ריצה, גם דיוק, גם תכנון מהיר וגם, באופן מפתיע בעולם הפריסבי, כיף.
כשזה הסתיים בהצלחה קיבלנו הסבר על DDC – שני זוגות שחקנים, שתי צלחות, כל אחד בשטח שלו, שטח הפרדה ביניהם, המטרה – שצלחת תנחת בשטח הזוג השני או ששתי הצלחות יהיו בידיים שלהם באותו זמן. לא ממש הגענו לשחק בזה, אבל עשינו תרגילי זוגות מהנים שכללו מסירות עם שתי צלחות, מסירות עם שלוש צלחות, אחד עומד מול שניים והם מוסרים לו ביחד, וכל מיני וריאציות על הנושא הזה. מאתגר ומספק. בין, בזמן ומסביב לתרגילים הרשמיים אנחנו מתעסקים עם הצלחת. לכולם יש DISCRAFT סטנדרטי. לאסף, משום מה, היתה צלחת WHAM-O. במהלך אחד המשחקים היא פתאום פערה פה והתחילה לעשות קולות של פאק-מן. לא קריטי, עדיין אפשר לעשות איתה NAIL DELAY, אם לא אכפת שהיא מנסרת לך את האצבע.


עמדנו לסיים, והתחילה קצת רוח. למרות המגרש המצומצם יחסית התחלנו לזרוק MTA, קצת להשלים מהשבוע שעבר. שתיים שלוש זריקות עברו בסדר. באחרונה, לא יודע מה קרה – הרוח בטח שינתה כיוון, או שהצלחת כבר הייתה עקומה, או שהבניין הצמיח עוד קומה פתאום – בכל מקרה, מיד אחרי שזרקתי שמעתי מאחורה "אוי לא" קטן. תוך שתי שניות זה הפך ל"אוווווו" גדול, שגם אני הצטרפתי אליו בעל-כורחי – כי הצלחת נעלמה על הגג ויותר לא שמענו ממנה. קראתי לה, השארתי אוכל על החלון, פרסמתי הודעה באינטרנט – כלום. הלכה ולא שבה. מעצבן.
בתוך כל הבלאגן שיחקנו קצת דיסקאתון, פה הקטע הוא שיש שתי צלחות על כל מתחרה וצריך שהצלחות (בלי קשר לשחקן) יעשו איזה מסלול- שבאחת מומלץ להחזיק ואת השנייה לזרוק, להגיע לצלחת שזרקת לזרוק את השנייה ולהמשיך אליה (אסור לזוז בלי צלחת ביד ואסור ללכת אם אתה מחזיק שתיים), זה כמו להיות רועה צאן רק לשתי כבשים ושאפשר לזרוק אותן... אולי התמונות והסרט ימחישו...		סרט!!!


בשבוע הבא - מבחן בפיזיולוגיה, ארבע שעות DDC ושעתיים דיסקגולף. הי הי הי.
14/01/05 על הבוקר - מבחן בפיזיולוגיה.
פגישה שתיים-עשרה. מבחן בפיזיולוגיה, DDC, דיסקגולף לכאורה. על הבוקר - מבחן בפיזיולוגיה. לא קפה, לא "שלום, מה נשמע, תשבו, תירגעו.." גורנישט. תיכנסו, תוציאו עטים, אנחנו כבר נדאג לשאלות. האמת שאני לא יודע איך זה התחיל. איחרתי בחמש דקות. בדרך התקשרתי לברר איפה המבחן מתקיים בדיוק, ונאמר לי "מתחת לכיתת הופמן". כשהגעתי למסדרון בקומה הנכונה ראיתי דרך הדלת רק מיטות עיסוי... כמה פנטזיות חפוזות על טיב המבחן, כמה צעדים מהירים קדימה, ולאכזבתי גיליתי שבחדר יש גם כסאות רגילים והמבחן הוא בכתב בלבד. נו מילא. אז יישאר מרץ גם לפריסבי. המבחן עצמו לא היה קשה. היו כמה שאלות על... אנרגיה במאמץ.. לא, זה היה על ATP וטעינה של... גלוקוז, משהו.... לא, לא היה קשה. (תומר – נא לפרסם את הכתבה הזו רק לאחר קבלת התוצאות.)
בסוף המבחן נגמרו בעצם החלקים בקורס שאי אפשר לעשות איתם GITIS. מכאן והלאה זה רק פריסבי טהור. אז להתראות, מדריכי ההתעמלות לגיל הזהב! היו שלום, מדריכות הג'אז הענוגות! (ומדריכי הג'אז גם כן). בהצלחה עם הפאציה! תודה רבה לשלי, דרור, ולדוד הנחמד שדואג כל פעם שיהיה לנו מיקרופון עובד, וזורק אותנו מהכיתה כשנגמר הזמן לשיעור.
ירדנו למגרש. בשבוע שעבר, כזכור, עשינו תרגילים מרובי צלחות (וגם שלחתי אחת עם כרטיס בכיוון אחד למרומי הגג). השבוע ניגשנו ישר לעניין – DDC חם, חזק ומיוזע. סימנו שני מגרשים בלתי שווים (לא יודע איך זה קרה. בהתחלה הם היו שווים, אבל פעם הסתכלתי ותפסתי קו אחד כשהוא בדיוק עוצר ועושה את עצמו מעיין בדשא. אולי חיפש ציפורן.)
דורי קבע זוגות והתחלנו לשחק. בהתחלה העסק קצת צלע – הצלחות עפו כל הזמן אל מחוץ למגרש, התפיסות לא היו משהו... לאט לאט זה השתפר. הזוגות המקוריים נפרדו והתערבבו, למגינת לבו של דורי. הוא כבר תכנן מיני אליפות מסודרת. מצאתי את אסף כשותף ראוי, ויחד הצלחנו להפסיד כמה משחקים באופן מרהיב. שניים גם ניצחנו, נדמה לי.

למי שלא יודע - DDC זה כמו כדורעף, רק שאין רשת, יש שתי צלחות (לא כדור אחד), ארבעה שחקנים, והמגרש של היריב נמצא 17 מטר ממך... אולי זה לא ממש כמו כדורעף. אבל להכניס ליריבים צלחת במגרש שווה נקודה, אם הם מעיפים החוצה זה נקודה ואם היריבים נתפסים כשהם מחזיקים שתי צלחות זכית בשתי נקודות

הזמן זרם לו בנעימים. בשתיים עשרה וחצי, אחרי ויתור על מנוחות ומשחקים במשך ארבע שעות, הנחנו את הצלחות ויצאנו להפסקה. אחריה היה מתוכנן עוד סיבוב דיסקגולף. את הרשמים מהחוויה הזו לא אוכל לספק, שכן נאלצתי לעזוב מסיבות שאינן תלויות בי (מי קובע ברית ליום שישי בצהריים כשיש קורס פריסבי בוינגייט?!) צרוף מקרים מסתורי גורם לכך שאני מפספס את הדיסקגולף באופן שיטתי. אין לי שום דבר נגד המשחק, אני מבטיח. אפילו נסעתי פעם אחת בזמני החופשי לקסאם-לנד לשחק עם יובל זמירי, רכז הדיסקגולף בדרום. אבל גולף ווינגייט איכשהו לא מצליחים להתחבר אצלי.
בשבוע הבא – פריסטייל. רק צלחות! בלי עטים, ניירות, ומלים בלטינית.

21/01/05 פגישה שלוש-עשרה. פריסטייל, פריסטייל, פריסטייל.
התחלנו את הבוקר בהרצאה מרתקת על אנטומ... לא, בפיזיו.. לא ולא. הפעם זה אמיתי. הפעם זה קורה. אתה נוסע לכיוון וינגייט, מהמהם לעצמך עם הרדיו. עושה שלום למנהל השער בכניסה. עוקף את כוווווווווווול וינגייט כדי לחנות ליד המגרש שהאוטו יהיה קרוב בסיום היום, וכשאתה מסיים לנעול אותו אתה נזכר שבעצם נפגשים באולם. הולך לאולם, ושם הן מחכות. צלחות פריסבי. אין להן כינויים מסובכים בלטינית. הן לא צריכות גלוקוז כדי לתפקד. כל מה שהן רוצות בחיים זה שתאחז אותן ביד בוטחת, תעצום עין מכוונת ותשלח אותן היישר ליד של מישהו אחר. נכון פשוט? ככה העולם צריך להתנהל. יד – צלחת – יד.
או, במקרה של דורי, מרצה הפריסטייל התורן, יד – צלחת – ספין – הקפצה – brush – סיבוב - יד – roll – סיבוב – בעיטה – scarecrow. היום היה מוקדש לפריסטייל, אם זה לא היה ברור עד עכשיו. פריסטייל, למקרה שמי שקורא את זה באתר הפריסבי הלא רשמי של ישראל ועדיין לא יודע מה זה קורא את זה, זה אמנות השליטה בצלחת, לבד או עם בן-זוג.
התחלנו לעבוד על פריסטייל. למשל, כל מיני תפיסות מעניינות. אז עומדים בשורות ומנסים לתפוס – מאחורי הראש, בדחליל (scarecrow), זיוף משולש (triple fake), דרקון, ועוד שמות אקזוטיים פחות או יותר. חלק מצליחים, חלק לא. כשקיבלנו הסבר איך באמת מלמדים דברים משונים כאלה, וכמה לימוד נכון משפיע – זה היה מרשים. הנה למשל רפי גרבר, מורה ותיק ומאמן ספורט נחשב, לא האדם הראשון שתעלו בדעתכם כשתחשבו על פריסטייל. ובכל זאת, אחרי הסבר קצר ושלוש דקות אימון – האיש הדגים דחליל למופת. יש גם סרט.		סרט!!!
איתמר טף הצעיר עבר את טבילת האש הפסיכולוגית, והדביק ציפורניים בפעם הראשונה. כולנו התרגשנו יחד איתו. דורי החזיק לו את היד ובעדינות מרח דבק, הניח את הציפורן.. קצת כאב בהתחלה, אבל אחר-כך כבר היה כיף. אחרי האולם ובעקבות שיפור במזג האויר, יצאנו לדשא הקרוב (לא המגרש שלידו חניתי בעמל כה רב ותכנון מוטעה לטווח ארוך). כאן כבר התפצלנו – חלק עסקו במשחק חופשי ותרגלו תפיסות וסבסובים, יקיר ואסף התאמנו ב-MTA.
שאלה במתמטיקה, בעיות זמן ודרך: אסף א' זורק צלחת בכיוןן מעלה הרוח, בתקווה וכוונה לתפוס אותה בדרך חזרה. זוג אנשים ב' יוצא מהאולם הסמוך והולך למכונית, עסוקים בשיחה נעימה על נושא בלתי ידוע. מה יקרה בעוד כ-6 שניות? אסף יעמוד במקום, הצלחת תחזור למרכז יד ימינו. אסף ירוץ לתפוס את הצלחת כשהוא לא מסתכל לאן הוא רץ, וייעלם בשיח קוצני. איש ב'1 יסתכל מה קורה מסביבו, יבחין בדיסק הכסוף שמתקרב תוך שריקה מאיימת ויתפוס אותו בסיבוב – brush- טיפ - מאחורי הגב. איש ב'2 יקבל בומבה בראש. נכון לא שאלה קשה? כלומר, אסף בחור מיומן, הוא יודע לזרוק, ומה בכלל הסיכוי שזה יפגע בעובר אורח תמים? 100 אחוז. בום טראח, 175 גרם של פלסטיק צורח מנסים להפריד את ראשך מעליך.
לא נעים. האיש התנודד קלות וחיפש בלמעלה, מנסה להבין מי פצח עליו מלחמה. צעקנו "סליחה", אבל הוא לא שמע. הסתכלנו עליו בסקרנות, תוהים אם אנחנו זוכרים את הסדר הנכון של פעולות החייאה. לבסוף הוא החליט שהצופרים שהוא שומע הם אזעקת ארגעה, והלך הביתה חת שתיים. חזרנו לנשום. כשהתעייפנו מהחופשי עשינו תחרות דיוק מאולתרת, עם כמה זריקות מדהימות של יקיר. כך נגמר לו עוד יום בצורה רגועה, נינוחה ומטעה. לקח לי שלושה ימים עד שכל הגוף השתחרר סופית. בשבוע הבא – שיעורים עיוניים על תכניות הדרכה, והכנה למבחנים.

28/01/05 פגישה ארבע-עשרה - תכני סיום שנה ומשחק חופשי.
יום לפני הפגישה הזו קיבלנו הודעה שמתוכננות ארבע שעות עיוניות על הבוקר. האמת? זה קצת ביאס. אני מכיר בחשיבות הנושאים הענייניים ובטח שדורי לא יעסיק אותנו במשהו זניח. אבל שעות הפריסבי שלי מצומצמות מדי גם ככה (לא שש השעות היומיות שהייתי מעדיף, כלומר) ולשבת על הטוסיק במקום לשחק זה לא העדיפות הראשונה. החומר היה חשוב, אין מה להגיד. החל במעבר כללי על תכנית אימונים שנתית וכלה בדגשים על מה שצריך להדגיש. אבל כרגיל בתחום הפריסבי, מה שיותר מעניין קרה בחוץ, לא בכיתה...
באמצע המצגת ודיון על אימוני אולטימייט רפי שאל מה קורה כשיש גשם, אם אפשר לשחק את זה במקום קטן עם מיני. תומר אמר מיד "כן!" וניסה לגרור ארבעה מאיתנו החוצה בו במקום, אך נאלץ לחכות להפסקה. ברגע שהתאפשר הוא הלך ללובי, אירגן מחדש את הספות תחת עינה הזועפת של פקידת הקבלה, והראה לנו איך לשחק BOX. זה כמו אולטימייט, רק עם אזור הבקעה אחד לכולם, וצריך להתרחק ממנו כשהצלחת עוברת. משחק חביב שמתאים במיוחד לימים גשומים אלה בסלון. רק לא להגדיר את אזור ההבקעה קרוב מדי לקריסטלים, בבקשה.
השיעור הועבר ב"בית הנבחרות". לפי הבנתי זה מלון לספורטאים שעוברים מחנות אימונים במכון. מחוץ למבנה אין מקום קרוב לשחק כמו שצריך. יש רחבת כניסה צרה, וחניון במורד הגבעה. אז משחקים קרוב, מה לעשות. עד שצלחת עפה לה למטה. אצה רצה נועה, נזהרת מכל השיחים בדרך, ובמקום לשוב למקום היא נשארת למטה ומחזירה את הצלחת משם. עושה את זה די יפה ומדוייק. מתחיל משחק אלכסוני מעניין. מאוחר יותר, כשצלחת עפה שוב וביקשנו מאיש חביב שעבר שם להחזיר לנו אותה, זה... לא בדיוק עבד באותה צורה אחרי שהיא חזרה היא מצאה לעצמה מקום על מעקה בטון ושיחקה משם. אל תנסו את זה בבית! כמה נפילות בלי פגיעה הרגיעו אותה והיא חזרה לקרקע מוצקה.


שתי נשים כבודות שישבו על ספסל בצד לא יכלו להתעלם מאיתנו (שיחקנו להן מעל הראש. אם הן היו מתעלמות מזה לאורך זמן אז היה צריך להזמין חברה קדישא). אחת מהן קמה והתחילה לשחק עם תומר, ב"אני-זורק-אלייך-ואת-מנסה-לזרוק-אליי-אבל-מעיפה-את-הצלחת-לחניון-אין-בעיה-אני-מיד-מביא-קבלי-זריקה-וחוזר-חלילה." שניהם נהנו מאד, היא אולי טיפה יותר. הוא היה עסוק בלרוץ למטה לחניון ולחילופין לטפס על גג הכניסה כדי להביא את הצלחות.

כשהלכנו לאכול, התקיימו המשחקים הרגילים ברחבת הקפיטריה. אם ננסה להחיל את אותו עיקרון על סטודנטים בקורסים אחרים בוינגייט, אז תצא לנו התמונה הבאה: באמצע הרחבה, פריסבאים מגייטסים. מימין, מדריכות ג'אז מראות למדריכי התעמלות לגיל הזהב תנועות שונות. מתאבקים מתגוללים בעפר ליד הכניסה לאולם בג, שחקני כדור מים מנצלים את השלוליות הפזורות כדי לעבוד על הטכניקה, ומרימי משקולות מניפים את השולחנות למרות ששחקני השחמט נתלים בהם תוך יללות רמות תדר (יש בכלל שחמט בוינגייט? מעניין..) בקיצור – הנה עוד יתרון לספורט הזה.


בינתיים הגיע גם ד"ר דרור שגיא, המרצה לפיזיולוגיה מהפרקים הקודמים, ואמר שלום. יקיר קפץ עליו כמוצא שלל רב והתחיל לדון במבחן. למרות הנסיונות הנואשים של הד"ר להתעלם, הוא לא הצליח להתחמק מ"תשמע, אני דיסלקטי. אני יודע שהיה כתוב "אנאירובי", אבל אני סימנתי "אירובי". ברור שהתכוונתי לסמן "אנאירובי",מן הראוי שתתחשב בזה בציון..." וכן הלאה.
אחר-כך הלכנו למגרש והמשכנו לשחק עד שנגמר הזמן והיה צריך כבר ללכת הביתה. בשבוע הבא – אימונים כלליים לקראת המבחנים, בעוד שבועיים.
04/02/05 - פגישה חמש-עשרה: אימונים למבחנים.
עוד יום גשום וקר עבר על כוחותינו. זה אומר אולם "בג" בעל האיטום הדליל ושלוליות המחץ, וזה אומר שצריך חימום מספק כדי להתחיל ברצינות. רפי הציע, וקיבלנו בשמחה, "תופסת צלחות". יש תופס שמנסה לתפוס אנשים בקבוצה. מי שנתפס נשאר עומד, לא יכול לזוז. כשהוא מקבל מסירה הוא משתחרר. הקבוצה מתמסרת בצלחת אחת. אם התופס תופס את כולם, או את הצלחת – הוא ניצח. אם הקבוצה מעבירה 15 מסירות בלי להפיל – הם ניצחו. חביב למדי. תומר כמעט תפס את כולם, עדי תפסה את הצלחת, ורק אני הפסדתי לקבוצה :( אבל זה מחמם, ועוד איך. ומקצר את הנשימה.

כותרת היום כולו היא "הכנה למבחנים". יש חומר עיוני לא מבוטל, אבל מה, נשב ונקרא ספרים? לא. נעמוד בשורות ונתרגל זריקות שונות? כן. אז זה מה שעשינו. BACKHAND, FOREHAND, הפוכות, כנף תרנגולת... שעה שלמה. אח"כ השתעממנו אז עשינו פירמידות – אחד עומד מול שניים ומתמסר איתם. תומר, להבדיל, עמד מול שלושה שראיתי, השמועות מדברות גם על ארבעה.
כשזה מוצה המצאנו משחק חדש. אין לו שם כרגע, אבל הנה תיאור: כל קבוצה עומדת ליד שער באולם בג. לכל אחד שתי צלחות שאותן הוא מנסה לקלוע לשער השני. אם הוא קלע הוא מקבל ניקוד על פי הזריקה - נקודה ל-BACKHAND, שתיים ל-FOREHAND, שלוש ל-OVERHAND, ארבע ל-CHICKEN WING. למרות הרצון העז, קבוצתי לא הצליחה לייצר את המומנט הדרוש לשם ניצול מירבי של האופציות האפשריות... הפסדנו. אבל לא בהפרש גדול. תומר הוציא מאי שם סוג של CHICKEN WING אימתני שקרע לנו את הרשת והקפיץ להם את היתרון.		סרט!!!
ומה עוד? אה, מלחמת צלחות. כבר עשינו את זה פעם – כל קבוצה בשער, המטרה להכניס צלחת לשער השני. משחק מסוכן למדי. אפשר לשחק אותו רק עם אנשים מיומנים שמסוגלים לקבל גם פגיעות פה ושם. עמדתי בשער בשלב מסוים, והרגשתי כמו ברווז במטבח. צלחות עפות אליך מכל צד, חלק מהן בזויות ממש לא שגרתיות, ואתה מנסה לנפנף בידיך הקצרות ומקווה שאין עוד כמה בדרך אותן אתה לא רואה, ואם כבר כן אז לפחות שלא יפגעו בפנים. כמו ניר מעיין, שקיבל בגבורה צלחת באף, והמשיך לשחק דומע ומעוצבן. בין לבין הלכנו לאכול, מה שהסתבר שהיה שקשוקה אחרונה בוינגייט. לא שיחקנו בחוץ כי היה גשם, כזכור, אבל הצלחנו ללמד את פסל הילד בכיכר מה לעשות עם צלחת, והוא קלט את זה די מהר. על מנת לסיים את היום בתרועה ראינו את ZEN AND THE ART OF FREESYLE FRISBEE. הסרט טוב ומלהיב, חוץ מלתומר שהתרווח ונרדם במהירה. אני חייב להודות שגם אני לא כל-כך זוכר את הרבע האחרון... אבל בכל זאת היה מדובר ביום שלם של צלחות, בצירוף עם חוסר שינה כרוני.

היה אינטנסיבי ומהנה. בשבוע הבא – היום האחרון... כבר עכשיו אני עצוב.

11/02/05 - פגישה שש-עשרה. סיום הקורס.
היום האחרון של הקורס. אני מבקש שבזמן קריאת הכתבה הזו, תדמיינו מוזיקת רקע שקטה ועצובה.. בפעמים הראשונות היה לי קשה לקלוט שזה קורה. לקח קצת זמן, הרבה צלחות עפו מתחת לגשר (שליד הקפיטריה), ועכשיו אני מרגיש שבילוי יום שישי הזה יחסר לי מאד. אין לי הרבה הזדמנויות לפגוש חבורה שוחרת צלחות כזאת, על מגוון האוכלוסייה שמיוצג בה, שמוכנה להיפגש איתי באופן קבוע ולעסוק בשום כלום מלבד פריסבי. ושחקני רבין, נא לא להיעלב בבקשה – אבל אתכם אני רואה רק בחושך.
טוב נו. נעצור כרגע את ההשתפכויות והדמעות כדי לסכם את היום, אחר-כך אמשיך. מה עושים ביום האחרון? נבחנים על כל החומר, כמובן. ישבנו מול בוחנת מטעם וינגייט וענינו על כל 50 ומשהו השאלות כמיטב יכולתנו. הן הקיפו את כל תחומי המשחק כמעט (חוץ מ- GUTS) ונגעו גם בהדרכות ובתרבות המשחק. כמובן שכל המבחן עפו דיבורים ברקע. יקיר הרי לא יכול לשבת בשקט, והשאר שמחים לשתף איתו פעולה. הבוחנת המסכנה ישבה מבולבלת, לא מצליחה להחליט אם הדיבורים עונים על השאלות שבמבחן או לא. בזמן שכולם סיימו לענות על השאלות, אלה שגמרו ראשונים העבירו את הזמן במשחק מיני במסדרון, כולל כמה ניסיונות ל-MAC. כשסיימנו את המבחן דורי עבר עליו שוב איתנו וענה על כל השאלות. קצת מאוחר מדי בשבילי... לא נורא, בטוח שלא נכשלתי, וגם לא אף אחד אחר.


אחרי המבחן הגיע סוף סוף, לאחר הבטחות במשך חודש, צוות מ"חדשות ערוץ 2" בראשות ציון ננוס. המטרה – כתבה על הפיכת הפריסבי לספורט רציני שנלמד בבתי-ספר ובמכון וינגייט. אז בתור התחלה, עשינו שיחזור דרמטי של הרצאת הפיזיקה. זה היה ממש כמו בהרצאה המקורית – רק שלצורך הצילומים שיכנו אותנו בחדר הרבה יותר יפה, כולם באו בתלבושות ייצוגיות של חולצות הקורס, ואף אחד לא פתח מחברת – מה כבר יש לרשום, אנחנו אחרי המבחן... בסוף פתחתי את הקלסר כדי שזה ייראה כאילו אנחנו באמת לומדים. באמת הקטע הזה נכנס לכתבה...

אחרי שתיים שלוש חזרות על קטע הפיזיקה מזוויות שונות ירדנו לאולם כדי לבצע את מבחני הסיכום המעשיים. באופן חשוד זה לא היה האולם הרגיל (ישן עם שלוליות) אלא משהו ייצוגי יותר. ממש מפתיע. הצילומים נמשכו. מר דוד שטרית, מנהל בית הספר למאמנים, רואיין בזמן שאנחנו שיחקנו מאחוריו. חשבתי שתפסתי מקום טוב, ממש מול המצלמה, אבל כשראיתי את הכתבה הבנתי שזה היה מקום טוב מדי – באמצע התמונה, מוסתר לחלוטין מאחורי ראשו של המנהל הנכבד. היו שם כמה גייטיסים מעופפים שלא יחזרו עוד, אלא אם ערוץ 10 יגיע...

הכתבה...	צילמו אותנו גם בחימום, בתרגילים, במשחק אולטימייט קטן, ריאיינו את חלקנו (רק כדי להשליך אותנו על רצפת חדר העריכה, מסתבר) ונעלמו כדי לצלם משאית שהתהפכה ברעננה, את הכתבה אפשר לראות בדף המדיה באתר... סוף סוף אפשר להתחיל במבחנים. רק קודם, הפסקה קטנה. ובהפסקה, תוך משחק נינוח, ניסינו לקלוע לסלי הכדורסל – שהיו מורמים לגובה עשרה מטרים מהרצפה. וכמובן שצריך לעשות את זה מהצד הרחוק של המגרש, אם כבר. רק נקלע לסל, ונתחיל במבחנים. הנה, זה נכנס... לא. עכשיו. הופה, זה בפנים... כמעט. רגע.. לא. שנייה, אנסה שוב... לא.
בקיצור – עשרה אנשים עמדו שם שעה, משני צידי המגרש, וזרקו בעקשנות מאות צלחות על הסלים המסכנים. פה ושם פגענו ברשת, לפעמים החלקנו על הטבעת. אבל לא יכולנו לעצור עד שזה ייכנס!! בסוף דורי הצליח, ובבת אחת עבר לנו החשק. נו, מתי נתחיל כבר עם המבחנים?
יאללה. לעניינים. למבחן המעשי כל אחד נדרש, בין השאר, להדריך נושא קצר. רפי לימד אותנו תפיסה בקפיצה, תומר התעסק דווקא ב- DDC, עדי דיברה על דיסקגולף ויקיר הסביר איך לבצע AIR BOUNCE מהכתף. כל הזמן הזה דורי ריחף מסביב כמו לווין ריגול כתום-כחול, רושם הערות בקלסר שלו ומדי פעם רומז למישהו אחר לפברק הפרעה – כדי שזה יהיה כמו שיעור אמיתי (והתפקיד של יקיר ואסף היה להפריע כמו שרק תלמידים יכולים ללמד אותם).		סרט!!
בשתים וחצי נפתחה דלת האולם ונחיל בנות בגילאי 10-12 זרם פנימה, כולל מאמנת, סדרן, והרבה כדורי סל. זו היתה כבר השעה שלהם לקבל את האולם. המשכנו קצת עם ההדרכות – יובל העביר קאטים של אולטימייט, אני דיברתי על דיוק – אבל הכול במהירות ובלחץ. הסדרן עבר בינתיים מסביב ובזעף מסוים על חוסר העמידה שלנו בזמנים הוריד את הסלים למקומם הנורמלי. טוב שלא ראה מה קרה איתם קודם. דורי עלה על רעיון מבריק. במהרה, איתמר וניר מעיין העבירו לבנות תרגילי DOG (יש סרט). כולן נהנו מאד. עברנו מהר על שאר הדברים – דיוק (זריקה על שלט חף מפשע שהיה תלוי על הקיר בזמן הלא נכון), מרחק (יש לפגוע בקיר הרחוק של האולם)... TRC ו-MTA לא התקיימו עקב מזג האוויר הסוער. ברגע שסיימנו פרצו הבנות לאולם והתחילו לכדרר מסביב ברעש גדול. זה היה האות שלנו להתקפל.
וכך זה הסתיים. הקורס הראשון בארץ למדריכי פריסבי. מי ייתן ויהיו עוד רבים. היה לי כבוד וכיף גדול לפגוש את כולם – רפי גרבר, שתמיד נידב לנו מניסיונו העשיר. איתמר טף, שפתאום התחיל לזרוק למרחקים עצומים, יקיר רטנר, שדאג שלא יהיה לנו משעמם אפילו רגע קט. ניר מעיין, שהיה לי שותף למשחק מהרגעים הראשונים. יובל זמירי, שחבל לי כל-כך על שפספסתי את משחקי הדיסקגולף שלו בקורס, עדי פרוינד, שמצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש בתפיסות המשוגעות שלה, אסף לוי, שאיתו גיליתי את חדוות ה-DDC, נועה אלמרו, שכבר ביום הראשון קבעה את הנושא המרכזי של הקורס – שיחים, ואיך לצלול לתוכם. ותומר ודורי, שבלעדיהם כל זה לא היה קורה, ואני הייתי מפסיד עולם שלם של כיף וחוויות.

עוד ניפגש בעתיד, אם לא במשחקים קבועים אז באליפויות מזדמנות ובאירועים חשובים... תודה על הכל.

הערת המערכת: הקורס הסתיים בהצלחה ולכל המדריכים שלום... אם תרצו להצטרף לקורס הקרוב ניתן לפנות לדורי

סרטי Spingate אורגינליים (כל הסרטים בגודל של מגה או שניים, פורמט WMV, לא לנסות בבית ללא השגחה)
נועה לומדת SCARECROW	נועה קולעת לסל	דיסקאתון
רפי לומד SCARECROW!	דברים שאפשר (ואי אפשר) לעשות באולם	תרגיל DOG לתלמידות הכדורסל
הכתבה בערוץ 2

תמונות