דורי, יקיר ואני קבענו פגישה באיזה משרד פרסום בתל אביב, הכנו מצגת שחבל על הזמן וקבענו עם יקיר להיפגש שם, אז עדיין לא פגשתי את יקיר וציפיתי לפגוש עורך דין חביב, זה בערך כל מה שאני ידעתי עליו... וזה מה שקיבלתי. חוץ מהאופנוע שלו והעובדה שהוא טיפה קופצני בן אדם חביב ורגיל מאוד, לבוש בחליפה ועם תיק עורכי דין וגם צלחת בתיק נוסף.
הפגישה הלכה טוב, ואפילו לא התארכה יותר מידי. יש לנו עוד פגישה אחר הצהריים ועד אז יש כמעט שעתיים, אני חשבתי שנשב קצת ונסכם דברים לפני הפגישה שלפנינו אבל שני השותפים שלי לא צריכים קבוצה שלמה של שחקנים כדי לשחק (ככה זה, אין מזל לשחקני האולטימייט)... ואנחנו נמצאים ביום קיץ חם ויפה בפארק הירקון... אז מה- נשב ונדבר? אפילו לא לשנייה... שני הקפצונים האלה, לבושים יפה ובלי שום מקלחת באופק מתחילים לשחק בפארק כאילו שהם לא יודעים שיש פגישה ובהתעלמות מוחלטת מזה שאחרי המשחק הזה הם חייבים מקלחת. אני וויתרתי, אני לא הורס מכנס יפה בגלל משחק Catch בפארק. לא כזה יפה.
מהר מאוד הם וויתרו על משחק סביר (היה חם) ויקיר החליט שהוא זורק צלחת מעל לירקון.
אני חייב לציין שיש מקומות שבהם כל אחד יכול להעביר צלחת מעל השלולית המאורכת שאנחנו קוראים לה נהר, אבל זה לא היה אחד המקומות האלה, למי שמכיר את הירקון זה היה החלק שקרוב לגשר של אבן-גבירול ומקום לא צר בכלל.
אז יקיר מחפש צלחת טובה לזרוק מעל הבריכה המטונפת הזו ואני כמובן יודע שיש לנו מלא צלחות דוגמא (כאלה שיש רק לנו ואנחנו מראים אותן בפגישות האלה למשרדי הפרסום), אבל אותן לא נזרוק, אני יודע גם שכדי לזרוק את זה צריך צלחת 175... ושלדורי וליקיר אין צלחת 175...
אז אני מציע את הצלחת האישית שלי... שעבר עליה הרבה אבל עדיין צלחת, עדיין שלי, ועדיין 175 גרם. טעות!
יקיר לוקח את הצלחת אומר "זו לא זריקה קשה, תעשה לי טובה..." ובתנועה אופיינית מעיף את הצלחת שלי למרחק סביר מאוד... הצלחת עפה ועפה אבל זה לא נראה שהיא הולכת לעבור את כל המרחק, ואז בצורה אדישה ואיטית היא מחליקה לכיוון הנהר ופשוט נעצרת וצפה בתוך הירקון, אולי 10 מטר מהגדה השנייה.
אני די בשוק, אבל רק פה מתחיל הבלאגן... דורי מנצל את ההלם (הרי יקיר לא מבין איך זה קרה) ותופס צלחת דוגמא יחידה במינה וזורק גם אותה במטרה לעבור את הירקון... הצלחת עפה ועפה ו.... ספלאש... איפשהו לא רחוק מהצלחת של יקיר, ולא במרחק שאפשר להציל...
התמונות למטה...
תמתינו בסבלנות.
ברגע זה הבנתי שאין שום סיכוי שאנחנו נעזוב את המקום לפני שנצליח לעבור את הירקון הארור עם צלחת אבל מהר מאוד גם נגמרו הצלחות, דורי מחליט שהוא יגמור את זה וזורק צלחת גולף, היא עברה בלי בעיה... אבל 6 צלחות עדיין צפות להן במים... מילא הצלחת שלי, על זה אפשר לוותר בלי בעיה, יש שם עוד 5 שאנחנו צריכים ואין להן תחליף!
ואז יקיר מפיל אותנו לקרשים- "אני הולך להביא את הצלחות, שתי דקות ואני חוזר"
אנחנו כמובן לא מאמינים לו אבל הוא הולך לכיוון הגשר הקרוב, עושה את הדרך חזרה (עכשיו הוא מולנו, על הגדה השנייה) והוא הביא מקל... אבל הצלחות רחוקות מידי מהגדה ואין שום מקל שיעזור לקרב אותן... אז יקיר לא חושב פעמיים ומתחיל להוריד שכבות מתלבושת עורך הדין שלו עד שהוא נשאר עם בוקסר וקופץ למים.
טוב, לא קופץ, הולך לאט למים, שוחה קצת ותופס שתי צלחות, הולך חזרה לכיוון הגדה וזורק אותן החוצה, עושה את זה שוב עוד פעמיים והנה כל הצלחות בחוץ...
הצלחת דווקא עפה לא רע לפני שהיא קיבלה את הזווית שאופיינית לצלחות גולף ונפלה למים, אבל הפעם לא רק שלא הייתה קרובה מאוד לגדה, היא גם שקעה באופן מיידי.
היה לי מושג איפה היא טבעה אבל לא מספיק מושג או רצון כדי לצלול אחריה.
הרשתי לזורק הרטוב שלנו להיכנס ולחפש גם אותה אבל וויתרנו עליה (צלחות גולף יש מספיק), יקיר בנתיים גילה שלא רק שהוא שחה בירקון, הוא גם נפצע ברגל מאיזה ענף או אבן חדה ונכנס למקלחת בתוך ברזייה, ישר רצנו להשיג חומר חיטוי והמשכנו לפגישה הבאה... מה שבטוח- היה מצחיק
לא הייתי מאמין... מי שמכיר את יקיר האחד והיחיד יודע שהתואר "נשוי" לא מתלבש עליו מיד... אני קיבלתי את ההזמנה מיקיר בעצמו אבל בנתיים שנת הלימודים נפתחה וכל החניכים של יקיר בטח שמעו על זה לפני... החתונה נפלה על חודש המילואים שבא עלי לטובה (בדיוק כמו בשנה שעברה- בזמן הכי לא טוב שאפשר) אז אני מוצא דרך כלשהי להגיע לחתונה ומקווה להגיע חזרה בשעה סבירה כדי שאני אספיק לישון לפני שיש לי עוד משמרת.
לאירוע הגיעו צוות נכבד מאנשי הקורס בווינגייט וכמה זורקי צלחות יקרים נוספים:
יובל זמירי ואישתו רויטל, ניר חרמוני ומירי, נועה (בלי עדי הפעם שלומדת בצפון), דורי, אסף ורפי גרבר, עינם, יעל ואורן שני השלימו מניין שחקנים גדול מספיק לקבוצת אולטימייט קטנה ולבושה בהידור.
חיכינו בשקט לחופה, התמקמנו אסטרטגית וברגע שיקיר שבר את הכוס שיגרנו 5 צלחות מיני לכיוון הראש שלו... רק אני הייתי מדוייק מספיק (וכל הכבוד לדורי שהצליח לתעד את זה) והשחלתי צלחת בדיוק בין הראש של יקיר והחופה!
אני לא חושב שאף אחד שם לב...
נשיקות וטבעות ושאר ירקות והנה החופה נגמרה (באמת היה יפה)... מזל טוב!
אחרי שאכלתי הרבה (גם לאסף לא חסר באגף האכילה), צחקתי ונהנתי מהאירוע הוחלט להתחיל לשחק שם, חיפשנו מקום ריק אבל (איזו הפתעה) לא מצאנו מטר בלי איזה אורח... אבל זה לא יעצור אותנו... תפסנו לנו מקום ואף אחד לא יזיז אותנו ממנו, התחלנו לשחק מעל איזה שולחן, היה צפוף ומצחיק (וקצת מסוכן), מתישהו יקיר תפס צלחת ועלה לרחבת הריקודים איתה, משם התחלנו להתפרע עד הסוף...
(רפי ויובל ניסו לשתף פעולה אבל זה כבר היה יותר מידי בשבילם)
עברנו לשחק בחוץ כשגילינו שיש בחוץ (וגם אחרי ששברנו שתי כוסות על איזה שולחן וכמעט חיסלנו משהו), בחוץ הייתה רחבה קטנה ונחמדה וגם בריכה... אתם יכולים לנחש מה קרה מפה....
גם הפעם הצלחת עשתה מרחק נחמד לפני שפגעה במים אולי 3 מטר לפני שהיא עברה את הבריכה כולה, אבל הפעם יש גדר ויקיר לא יקפוץ למים האלה... בכלל אסרו עלינו להיכנס למים פה, סיפור ארוך.
ניסינו כל מה שיכולנו, זרקנו דברים, עשינו גלים, אפילו ניסיתי להיתלות על הגדר של הבריכה ולהגיע לצלחת (כמעט הצלחתי) אבל שום דבר לא עזר, הצלחת לאט לאט צפה לה ונעצרה באמצע הבריכה... עוד צלחת אבודה למים...
ומזל טוב ליקיר.