ההכנות
לבסוף, אחרי שדורי עבר ב - 15 מקומות שונים שלא ענו לדרישות מאוד מיוחדות נמצא הפאב Boca בתל אביב, תאריך ושעה נקבעו כדי להתאים לקבוצת ירושלים (ששלחה רק נציג אחד מסיבות לא מובנות), והמצגת העמוסה התחילה לקבל צורה.
מה שאתם לא יודעים זה שבמשך הרבה מאוד ימים ולילות ארוכים עבדו על תוכן האירוע, שכלל הרבה מאוד (פרטים בהמשך).
מבחינתי, האירוע התחיל בערך 10 ימים לפני האירוע, שקיבלתי טלפון מדורי שאומר שאני צריך להכין איזה מצגת פלאש קטנה לאירוע. בינתיים, אחי קיבל טלפון שהוא צריך לערוך סרט פתיחה לאירוע, שכולל בתוכו את רוב האירועים מהשנים האחרונות. אז ישבתי לי עם דורי, בנינו תסריטון לפלאש, וניגשתי לעבודה.
ממש כתבו לנו תסריטים
אחרי שסיימתי את הפלאש יצא בערך את הדבר הכי מאכזב שהצלחתי לעשות בפלאש. שלחתי לדורי ולתומר, שמן הסתם לא אהבו את זה כמעט כמונו, והתחלתי לבנות תסריט חדש עם תומר. התסריט היה נשמע מבטיח, אבל הגיע יום שלישי (יום לפני האירוע), הפלאש היה גמור, והוא יצא משעמם ומיגע בטירוף!
במשך 10 הימים האלה אורון עבד מאוד קשה על עריכת הסרט, ובעזרת הרבה פידבקים
ממני מתומר ומדורי, הפך לסרט חייתי ביותר, חובה
לראות! כמובן
שתומר ודורי עדיין עבדו בלי סוף, בשביל להגיע לשלמות האירוע.
הגיע לו יום שלישי בלילה, אני סחוט מעייפות, ואז קלטתי שהפלאש הזה באמת משעמם
בטירוף, וירדים את כולם תוך דקה, ואני, שעובד טוב רק כשאני יודע שאין לי זמן,
ניגשתי לעבודה, והצלחתי לשפר את הפלאש ולעשות אותו לראוי, הפלאש
יעטר את עמוד
הפתיחה של אתר
www.flow.org.il שנמצא בתהליכי בנייה.
יום האירוע הגיע, אף אחד חוץ מדורי ותומר לא יודע מה בדיוק הולך להיות שם (הם דאגו לא לספר לאף אחד מה האחרים עושים), אבל כולם מחכים. השעה 5 וחצי, תומר בא לאסוף אותי ואת אורון (תודה תומר), ונסענו לנו למקום. לקחנו את כל הדברים שתומר דחס לאוטו שלו והתחלנו לארגן לנו את המקום.
הורדנו להם את כל התמונות מהקירות, ובמקומן שמנו צלחות, בדיוק אז באו דורי והילה, והביאו איתם את שאר הציוד, שכלל פוסטרים לשים על הקירות, "תווי תקן" (מדבקות) של FLOW, שהודבקו לכל תחתית של כוס ולכל מפית, וגם הלבשנו את המלצריות בחולצות של FLOW ושל רוח המשחק.
פה התחלקנו לשתי קבוצות, תומר אורון והילה נשארו בפאב לסדר את שאר הדברים הקשורים בחשמל ובעיצוב, ואני ודורי יצאנו לרחוב לשים שילוט לאירוע.
לפי רעיון של ברק (תודה) לקחנו צלחות "סלט" (שלא עפות ממש אבל נראות מספיק טוב) שעליהם הודבק חץ גדול, והתחלנו לגשת לצמתים ראשיים לתלות אותם. נסענו לנו מאיזור לאיזור, ואני רצתי לי לצמתים לתלות את השלטים (הערה מוזרה: כשתומר חיפש את צלחות יום אחרי האירוע הוא מצא אחת מתוך 8 ששמנו, מי שלקח שיהנה). חזרנו ל Boca, ושם כבר חיכו לנו כמה אורחים - איל וחבורתו העתליתים. עשינו סידורים אחרונים, והתישבנו לנו לחכות לשאר האורחים.
האירוע
השעה שמונה ורבע הגיעה (חיכינו למאחרים), והמקום היה מלא, הגיעו חניכי החוג מסביון ומרעננה, עמי מנהריה, דין מאילת, עילם מהערבה ויואב משדה בוקר, אנשים מירושלים וחצי מקבוצת האולטימייט של גני יהושוע (שלא רואים הרבה באירועים), ברק עדיין בארץ, ואפילו שחקנים שלעולם לא ראו אותנו פנים אל פנים (ברוך הבא לבלאגן – אור).
הערב התחיל לו, הפלאש פתח את הערב וכל מי שדיבר נשאר עם פה פתוח, הסרט שאורון ערך וכולם התלהבו, ואז דורי התחיל את המצגת שהוא ותומר עבדו עליה כל כך קשה. המצגת כללה היסטוריה של הפריסבי, ההתפתחות שלו והענפים השונים, מה נעשה בארץ עד היום וענתה על כל השאלות בנוגע להתפתחות ולתוכניות בנוגע לפריסבי והאגודה בישראל. היה הסבר על מה זה FLOW, מה אמורים להביע הלוגו והסיסמא "צולחים את השמיים"
מי שלא היה ושמע הפסיד.
מה שכן, חשוב לענות פה שוב, לטובת מי שלא היה, ש FLOW זה לא קיצור של שום דבר,
זה פשוט מה שזה – לזרום (אם אתם מצליחים למצוא לזה ראשי תיבות, אנא צרו קשר).
מה שכן, פרט טריוויה חיוני: המילה ינשוף (owl) מתחבאת לה בתוך המילה
FLOW
וגם
WOLF עם הופכים את זה...
הסתיימה המצגת, והגיע חלק ההפתעולות כמו שדורי נוהג לומר.
ההפתעות
בנוסף התחיל טקס חלוקת פרסי FLOW,
פרסי FLOW יהפכו לטקס שנתי (אנחנו מקווים) בו יוענקו פרסים לאלה שעשו ותרמו בצורות שונות לעמותה ולקהילת הפריסבי
השנה זה היה קיבלו מדליון כסף של (נחשו מה) FLOW
יקירי FLOW לשנה זו (ולאלה שקדמו לה כי זו הפעם הראשונה):
- שמעון לנדמן
- ארנון אביצור
- ברק ליפשיץ
- עופר כהן
- שי גולן
- רון הולצמן
- אלון מסנברג
- אורון ורנר
- ינון ורנר
- הילה יניב
- דודי אלימלך
- סער קובלינסקי
- גיא פרידמן
- דויד ליבנת
- אודי ויטמן
- גילי בראל
גם תומר קיבל פרס אחד, וכמו
שתומר אומר – גם דורי לקח אחת לעצמו בלי שנעניק לו (זה מה שקורה שקרובים לצלחת).
המדליון עוצב ע"י עופר כהן, שעשה עבודה אדירה עם פספוס קטן וחמוד (מי שיחפש טוב ימצא ויחייך) והיציקה נעשתה ע"י יוסי זקריה באיכות ובזמן שיא. לשניהם תודה רבה.
בעקרון ככה היה אמור להיגמר האירוע, אבל –
אבל
ואז יצאתי החוצה לחברה שעמדו בחוץ, ורנה היה הראשון שהציע (חצי בצחוק) לארגן
איזה משחק של סטריט פריסבי. אני אישית מאוד אהבתי את הרעיון, אבל עדיין לא היה
ברור אם הוא עומד להתבצע.
חזרתי פנימה עם עוד כמה אנשים לסיים לארגן את הדברים ולהחזיר את הדברים
למכוניות של דורי ושל תומר, ואז כשרצינו להיכנס לאכול רנה אני ושאר החברה שהיו
בחוץ (10 בערך) חשבו על "איזה מגניב זה יכול להיות לזרוק צלחת מפה (מחוץ לפאב)
עד לעברו השני של הרחוב" (שבאמצע נמצאים שני כבישים עם מכוניות למי שתהה).
רנה פנה לעופר, והם החליטו ללכת על זה. רנה חצה, והם התחילו לזרוק אחד לשני, עד לרגע שבו ארנון (שהצטרף) פספס במזל שמשה של מכונית נוסעת, שהצליחה לעצור ממש לפני. חשבנו שפה זה יסתיים, אבל מסתבר שרנה היה חייב לזרוק עוד פעם אחת לפחות, ובכך לפגוע בדלת הפאב (פה כבר בעל הבית התעצבן ובקש שלא נשחק שם).
עכשיו, כשרנה ועופר עשו את הסיפתח, כולם היו להוטים לשחק (באמת חשבתם שנראה צלחת באוויר ולא נתחיל לשחק?!)
אז יצא שבשעה רבע ל- 11 בערב הלכנו למגרש החניה (בינתיים רנה הביא את המוכנית שלו לאמצע המגרש, ודורי תומר ונטע הספיקו להעלם לנו), שלפנו צלחות, והתחלנו לשחק כשמשני הצדדים שלנו מכוניות חונות. אפשר להגיד שזה היה משחק מבולגן, כל אחד זרק למי שבא לו, איך שבא לו, מתי שבא לו. איך אני ואורון אומרים - מזל שיש לנו אינסטינקטים של ג'מארים.
לא עבר הרבה זמן עד שהחלטנו לקדם את המשחקון מגרש חניה הזה לשלב הבא (בסגנון הסרט הצרפתי). התחלנו לזרוק דרך בניינים (הכוונה- לזרוק לבניין, לפגוע בבניין, ושהצלחת תחזור לכיוון בן הזוג, רק שלא היו ממש זוגות מסודרים), לזרוק דרך המכונית של רנה (על אותו עקרון, רק במקום בניין הגג של המכונית), לזרוק על מכולות זבל (כנ"ל), סקיפים מוזרים דרך הריצפה, ועוד כל מיני דברים מוזרים ומיוחדים. צריך לציין שפגענו בחלונות ובמכוניות חונות, אבל שום דבר רציני (בהתחשב בזה שכל כמה זמן נכנסה מכונית למגרש חניה, מה שהיווה אתגר מיוחד).
בזמן המצגת...
פתאום אנחנו קולטים איזה טנדר נכנס לחניה, ובו נוהג דן שילון (כן, דן שילון הזה!) ולידו יושב יו"ר הועד האולימפי הישראלי. הוא מסמן לי לזוז לו מהדרך, ומחנה את האוטו. עופר שהכיר את אדון יושב ראש התחיל לדבר איתו, ויצא שהתחלנו ללמד את דן שילון לזרוק צלחת.
גם פה אפשר להכניס "מזל שיש לנו אינסטינקטים של ג'מארים", כי מה לעשות, כמו רוב השחקנים המתחילים, גם דן שילון התקשה לשלוט בצלחת, ותוך כמה זריקות יכל לגרום יותר נזק ממה שאנחנו יכלנו לגרום בכל הערב. היושב ראש היה יותר מוצלח, אבל מסתבר שיצא לו לנסות לזרוק צלוחית בעבר. לצערינו אף אחד לא ידע איפה הייתה המצלמה באותו זמן. קיצר, היה קצר ונחמד, ודן שילון פנה יחד עם היו"ר לכיוון הפאב שהיינו בו ונעלם (ערב קריוקי?!)
המשכנו בתעלולינו ופתאום אנחנו קולטים את תומר ואת נטע שנעלמו חוזרים להם. העברנו להם חוויות מהזמן שהם נעלמו, למרות שתומר היה קצת קטן אמונה בנוגע לדן שילון.
לא עבר הרבה זמן, ומכונית משטרה נכנסה לחניה, בזמן שאנחנו זורקים להנאתנו צלחות
על בניינים באמצע מגרש חניה. ארנון החליף איתם כמה משפטים משעשעים, והם המשיכו לדרכם (גם את זה לא יצא לנו
לצלם).
כמה דקות אחרי זה דורי חזר והזכיר לנו שהמצלמה הייתה באוטו שלו כל הזמן (איזה
פספוס).
נמאס לנו מהמגרש חניה הזה כבר, אבל כולם היו חמים ולא רצו להפסיק לשחק. שוב, רנה ועופר הפתיעו לטובה ברעיון לנסוע לכיכר רבין למשחק לילי (השעה הייתה רבע ל 12 בערך), על מה שקרה שם יספר לנו דין.
ותזכרו-
יש ינשוף ב -
FLOW
Z you later
ינון.
לכתבה על ה - AfterSession
